דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / ההבדל בין "פרטי החוק" לבין "רוח החוק"

ההבדל בין "פרטי החוק" לבין "רוח החוק"

photo_rav_gh70_059.gif

מן העיתונות: לימוד כלכלה ברוח היהדות. בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, "מכון לב", פותח קורס ייחודי ללימוד תואר ראשון בכלכלה: הקורס כולל את לימוד ההיבטים הכלכליים של ההלכה היהודית, המבוססת על מצוות התורה. התורה מכילה מצוות והלכות רבות, המסדירות יחסים כלכליים כגון: לא לעכב שכר יומיומי של עובד, לא לגבות ריבית ולא להלוות בריבית, לא להשתמש במידות לא נכונות של משקל ונפח, לא לקפח את רעך שאיבד את רכושו, ולא לבקש ממנו החזר של חוב ועוד.

התייחסותי: יותר טוב היה, אילו לקחו כבסיס ליחסים ביניהם את הלימוד הריאלי של היסוד של התורה – את החוק הכללי שלה, "ואהבת לרעך כמוך". ואז כל שאר החוקים היו מתאימים בדיוק למסגרת הזאת. בינתיים הם לומדים איך לנהל עסק טוב יותר מבחינה אגואיסטית.

זה דומה לצורה שמלמדים אותנו "לדבר נכון", על מנת לא להשתמש ב"לשון הרע", במקום לכוון את הלב לאהבה לזולת. הרי אם נכוון את ליבנו לאהבת הזולת, כל מה שנאמר יהיה כמובן טוב! לעומת זאת, אם במקום תיקון הלב, נלמד איך לנהל עסק ולתקשר בצורה יבשה "לפי החוק", אולי אף אחד לא יוכל לבוא בטענות, אבל עדיין נשאר מנוגדים לתורה!

זה ההבדל בין הדת לקבלה: הדת לא מציבה לעצמה את המשימה לתקן את האדם, כי אין בה את כלי התיקון – כוח האור, ואילו הקבלה מציבה לעצמה דווקא את המשימה לתקן את האדם ולעלות אותו לדרגת הבורא, כי רק בה יש הכוח הזה (ראה בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות קנ"ה). זה ההבדל בין המטרות שלהן. מטרת הדת נראית נכונה בעיני הציבור, ואילו מטרת הקבלה היא נכונה בעיני הבורא.

תוספת:

בעל הסולם- קטעים נבחרים מתוך מאמר "מהות הדת ומטרתה":

רבים טועים ומשווים את תורתנו הקדושה לתורת המוסר, אולם זה הגיע להם משום שלא טעמו טעם הדת מימיהם וקורא אני עליהם את המקרא טעמו וראו כי טוב ה'. והן אמת ששניהם: האתיקה והדת, לדבר אחד מתכוונים, שהוא לרומם את האדם מזוהמת האהבה העצמית הצרה ולהביאו על מרומי הפסגה של אהבת זולתו, אולם עם כל זה רחוקים הם אחד מהשני כרחוק מחשבת הבורא ית' מן מחשבת הבריות, כי הדת נמשכת ממחשבותיו של הבורא ית', ותורת המוסר באה ממחשבות בשר ודם ומנסיונות החיים שלהם, וע"כ ניכר ובולט ההבדל שביניהם הן בכל הנקודות שבבחינות השמושיות והן במטרה הסופית, כי הכרת הרע והטוב המתפתחת בנו ע"י תורת האתיקה בעת השימוש, יש לה יחס רלטיווי להצלחת החברה כנודע, מה שאין כן הדת, אשר דבר הכרת טוב ורע המתפתחת בנו מתוך שמושה, יש לה יחס רלטיווי אל השי"ת לבדו, דהיינו משינוי הצורה מהיוצר ית' עד להשואת הצורה אליו ית' שנקראת דביקות, כמו שנתבאר לעיניך במאמר מתן תורה.

וכן רחוקים המה זה מזה בתכלית המרחק בענין המטרה, כי המטרה של תורת האתיקה היא לאושרה של החברה מבחי' בקורת התבונה המעשית הלקוחה מנסיונות החיים, אשר בסופו של דבר אין המטרה מבטיחה לעוסק בה שום התעלות למעלה ממסגרת הטבע, ואשר ע"כ המטרה הזאת עדיין לא יצאה מכלל הבקורת כנודע, כי מי יוכל להוכיח ליחיד את מדת הטוב בעדו בצורה סופית כזו שיהיה מוכרח למעט דמותו בשיעור של משהו בשביל אושר החברה, מה שאין כן המטרה הדתית מבטחת את האושר של האדם עצמו העוסק בה. כי כבר הוכחנו לדעת, אשר בביאת האדם אל אהבת זולתו אז הוא נמצא ישר בבחי' הדביקות שהיא השואת הצורה ליוצרה ית' אשר עמה יחד עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף אל עולם נצחי רחב של השפעה להשי"ת והשפעה לבריות.

והנה נתבאר היטב, אשר מטרת הדת עומדת כולה רק לצורך האדם העובד ועוסק בה, ולא כלל לשמש הבריות ולהועילם, הגם שכל מעשיו סובבים לתועלת הבריות ומשוער במעשים הללו, אולם אין זה אלא בחי' מעבר אל המטרה הנשגבה, שהיא השואה ליוצרה. ועם זה מובן גם כן אשר מטרת הדת נגבית בעוה"ז, בחיים חיותו כמ"ש לעיל, ועיין היטב במאמר מתן תורה (אות ו') בדבר המטרה של הכלל ושל הפרט.

מסקנה: אחרי כל מה שנאמר, לא הייתי רוצה שיכירו אותי בתור מתנגד לדת – הקבלה מורה להוסיף למנהגי הדת משמעות פנימית ומטרה עליונה. הדת הייתה לבד במשך כל 2000 שנות ההסתרה של הקבלה, מאז חורבן בית המקדש ועד לימינו, ועכשיו שוב כמו לפני חורבן בית המקדש, היא משלימה את עצמה על ידי הקבלה, המשמעות הפנימית, תורת האמת. רק לזה אני קורא!

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest