קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תמיד יש לנו רושם מהרצון ורושם מהאור (רשימו דעביות ורשימו דהתלבשות), הרשמים האלו אינם תואמים זה את זה (א – ב). כלומר, אנחנו מרגישים שניתן לקבל אור גדול יותר, ממה שאנחנו מכילים בתוכנו עכשיו. וזה דווקא דבר טוב! מכאן נובעות כל התכונות שלנו: קנאה, רדיפת כבוד, השתוקקות לשליטה ותהילה.
אם אני הוא תא קטן המרגיש רצון למשהו מוגדר (א), אני רואה סביבי רק את מה ששייך ל"א"! אך אם יש לי איזה נתון נוסף "ב", אני כבר רואה משהו ששייך גם ל"ב".
ההבדל בין הרשימות של הרצון והאור הוא התענוג, המאפשר לי לראות "את הדשא של השכן", שתמיד נראה ירוק יותר. כלומר, אני מסוגל לקנא, להבין יותר, להשוות את עצמי לאחרים, ולגלות שישנם כאלו שיותר גדולים ממני! לגלות שקיימות מדרגות אחרות, זו כבר תכונת האדם.
חוסר ההתאמה הזה דוחף אותנו להתפתחות. בעוד שברשימות של דרגות דומם, צומח וחי, לא קיים חוסר התאמה כזה. הוא קיים רק אצל האדם, הודות לצורתו הרוחנית המיוחדת.
מתוך שיעור על המאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", 30.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
מערכת חישוב דואלית: האור והרצון
להפוך את הרצוי למצוי
כל יום, שמים חדשים וארץ חדשה
האם ה-ב' הזה מגיע לנו לפני המחסום באופן אוטומאטי או שת-מ-י-ד חובה עלינו לקנות אותו מהחברה? אני לפעמים מרגיש שאם אני לא קונה את ה-ב' מהחברה ומחפש אותו בכוח אז אמנם זמנית אני מרגיש מלא ובסדר אבל מייד בעקבות זאת באים בעיות בעולם הפיסי, וזה כמו מין שוטר כזה שמכריח אותי להתקדם למצב הבא.
אבל לפעמים למרות שאני עושה מאמצים לאתר את המצב הבא בחברה סביבי או מספרים ואני מצליח – גם אז מגיעים בעיות בעולם הפיסי וזה מתסכל כי אני לא רואה קשר ברור בין העונשים שאני מרגיש בכלים דקבלה לבין ההתקדמות או חוסר ההתקדמות שלי בקבלה.
השאלה שלי היא האם יש בכלל קשר או שפשוט לנטוש את המחשבה הזאת. זה לפעמים נראה כאילו לא משנה מה תעשה תחטוף מכות, איך אפשר לחיות ככה לאורך זמן?