דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הדרך מתלמיד למומחה

הדרך מתלמיד למומחה

שאלה: איך אני, בזמן לימוד הקבלה, יכול להיות בטוח שאני לא "מתפלסף" בקשר למושגים שעדיין לא רכשתי: אהבה, ערבות, חיבור, השפעה?

תשובתי: אם אדם לומד את חכמת הקבלה מהמקורות, מקבל הסברים נכונים ודבוק במורה, מקובל אמיתי, לא יתכן שהוא יתחיל לפנטז במקום לבדוק את עצמו במאור המחזיר למוטב. הוא כבר יפתח גישה נכונה, הוא ידע שרק בזה יש חיים. הוא ילמד כדי להשיג את הרצון להשפיע ובכך למשוך את האור.

ולמרות שהוא עוד לא מתעסק במחקר האמיתי של העולם הרוחני, הוא עובד עם הקבוצה, כמו במעבדה. שם הוא מגלה איזה אגואיסט הוא. מהצד השני, הוא מושך את האור העליון שמתחיל להאיר מרחוק, וכך הוא רואה את תכונותיו על רקע האור. אז הוא מתחיל לסבול, כי הוא רוצה להידמות לאור ורואה שזה לא בכוחותיו לעשות.

המתח בין הרצוי למצוי מביא אותו לפיצוץ והוא מבקש עזרה מהבורא. ואז הוא מקבל מלמעלה את הכוח להשפיע. מהרגע שהוא מקבל את הכוח להשפיע, הוא הופך למקובל ומתחיל לחקור את העולם הרוחני. הוא יכול כבר לטעום קצת את ההבדל בין כוח ההשפעה וכוח הקבלה. הוא הופך למדען, חוקר של הבורא ושל עצמו, שזה אותו הדבר! הרי עכשיו יש להם חלק משותף שנמצא בהשגתו. כך הוא מקבל אפשרות לחקור את הרוחניות, את דרגת האדם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "שפחה כי תירש גבירתה", 15.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הכוח השני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/kfMmn

3 comments

  1. שלום אבקש להעביר את זה לרב אם אפשר תודה האם דרישה לבורא לתיקון וחיבור ולגאולה שלמה כל היום בכל הזדמנות בקבוצה בלימוד זה כל הזמן בדיבור שלי ובבקשות שלי רק זה אני מרגישה עבודה פנימית ביני לבין הבורא זו העתקה והבורא כן שומע וגם עונה כי אני מרגישה מותשת מעבודה רוחנית ולא מוצאת איזון בין קבלה לנתינה במובן הרוחני לא בגשמי יכול להיות שאני מבקשת יותר מדי מהר וזה לא לפי תוכנית הבריאה ולכן אני מרוקנת ואני צריכה לתת לאור לעשות את התיקון ולא אני אדרוש יותר מדיי? כוכבה פרץ המותשת מהעבודה הרוחנית אין לי כוח יותר למרות שאני זועקת לבורא שייתן לי כוח להפיץ את אור התיקון לכל הנשמה אבל אני מרגישה שזה לא הזמן ולכן אין לי כוח מה עליי לעשות מצפה לתשובה בבקשה.

  2. כרגע סיימתי לצפות בתוכנית "מורים דרך", בה הוסבר כיצד לחנך על העולם ועל החיים לילדים מגיל 6-9, שצריך ללמדם בצורה של שיחות, גישה הוליסטית, לעורר בם את השאלות ועוד…

    כל זה גרם לי לחשוב, שבאותו האופן ניתן לפנות גם למבוגרים שעדיין לא גילו את הנקודה שבלב.
    לדבר אליהם בדיוק כמו לילדים, באותה הגישה.

    ההבדל הוא בתחפושת, כשמדברים עם ילדים אז לובשים מסכה של גננת נחמדה וחביבה, ולמבוגרים בתחפושת שמתאימה לשיחה איתם.
    אבל ניתן להקל על המבוגרים את התכנים ולעורר בם את אותם השאלות בדיוק כמו שעושים עם ילדים קטנים.

  3. נאמר, לדבר אל הילדים כמו למבוגרים, אז ניתן גם לדבר אל המבוגרים כמו לילדים.
    רק בתחפושת שמתאימה למי שפונים אליו.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest