הדרך לשלום

שאלה: אנחנו בישראל כל כך רוצים שלום, והוא לא מגיע. מה זה שלום בכלל? ואיך לגרום לכך שהשלום ישרה בישראל?

תשובה: קודם כל, שלום, זה שלמות. והשלמות עבור ישראל תמיד הייתה בהשלמה פנימית.

אב האומה, אברהם, הוציא את תומכיו מבבל וקרא להם להיות כ"עם", זאת אומרת, כקבוצה של אנשים אשר חיים לפי חוקים של חסד באהבה וחיבור הדדי. ואנשים הלכו אחריו, כחמשת אלפים איש לפי הרמב"ם. מדובר בקבוצה קטנה של בבלים שנמשכו להשפעה לפני כשלושת אלפים שנה.

אברהם לימד אותם כיצד הם צריכים להתחבר ביניהם. אחר כך יצחק ויעקב המשיכו בשליחות הזאת, ובסופו של דבר, האבות שלנו באמת הפכו לעם. זה קרה בגלל העובדה שהם באמת קיבלו על עצמם את התנאי: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל ערבים זה לזה".

"ואהבת לרעך כמוך" נקרא "כלל גדול בתורה". זה הבסיס של העם, החוקה שלו, חוק היסוד שבהתאם אליו הוא התקיים. קבוצת אברהם נבדלה מכל העולם דווקא כדי להתאחד ולחיות לפי הכלל הזה.

כמה רדפו אחרי העם הקטן הזה, מה לא ניסו לעשות לו! נעלמו עשרת השבטים, ואלה שנשארו התפזרו בכל העולם, עברו אין ספור צרות ונרדפו שוב ושוב… עד שבסופו של יום חזרנו לארץ ישראל.

אז מה לא בסדר עם השיבה הזאת?

בתקופת הגלות השנאה של אומות העולם איכשהו חיברה בינינו בצורה חיצונית. בגללה אנחנו היינו מחוברים יחד, תמכנו זה בזה, עזרנו אחד לשני.

אבל על אדמת ישראל אנחנו לא מרגישים את השליטה של אומות העולם בנו, ועכשיו כאילו חסרה לנו האיבה הזאת, ובמקומה שולטת השנאה הפנימית בינינו.

כעיקרון, אחרי שהתפטרנו מהלחץ התמידי היינו צריכים לחיות כאן כעם ישראל אמיתי בארץ ישראל – בהתאם לחוק האהבה והאחדות. אבל דבר לא קורה, אף אחד אפילו לא חושב על זה, אף מגזר לא קורא לזה. פעם שנאת חינם הובילה לחורבן בית המקדש ופיזרה אותנו בעולם, ועכשיו אותה הצרה, אותה השנאה מלווה את שיבתנו לארץ.

בגלל הניתוק של הקשר בינינו אנחנו לא עם. אנחנו נהפוך לעם רק אם נתאחד באמצעות הכוח של אהבה הדדית. זה הוא התנאי, ועד שאין בינינו אהבה עם ישראל לא קיים.

עמים אחרים נוצרו במקומות אלה ואחרים בעולם על פי תנאים מקומיים, על בסיס השבטים המקומיים, אנשי הכפר, וכן הלאה. ההיווצרות של כל עם מבוססת על ההיסטוריה והגיאוגרפיה המשותפים, כלומר, על היסוד הארצי.

אנחנו לא נולדנו בצורה כזאת. אנחנו נוצרנו על הבסיס האידיאולוגי, נבדלנו מכל העולם על פי הרעיון המנוגד לאחרים, לכל העולם. זהו הבדל היסוד, התכונה המקורית שלנו.

כתוצאה מכך, אנחנו התפתחנו וחיינו בצורה שונה. כל ההיסטוריה שלנו שונה מהתבנית הרגילה. תמיד כל הסובבים אותנו התייחסו אלינו כגוף זר, כתוספת מוזרה ש"לא מהעולם הזה". היו אפילו תיאוריות על כך שאנחנו הגענו מפלנטה אחרת.

כיצד זה קרה שכיום אנחנו "השתגענו" עד כדי כך שחולמים על השלום בלי להתאחד כעם ישראל שמתקיים באדמתו?

הרי, פירוד ופילוג שורים בינינו, ותמיד במקרים כאלה היינו מוקפים על ידי "זאבים" שרצו לטרוף את ה"כבשים" שרבו ביניהם. כך היה תמיד. אז למה אנחנו מקווים? אם להסתכל על המצב הנוכחי בעם, במדינת ישראל, ובמה שהתרחש לפני אלפיים שנים, אנחנו נראה את אותה התמונה.

ההיסטוריה ידועה, הסיבות מוגדרות, הכול מונח לפנינו. אבל אנחנו עדיין מצפים למשהו מהפלסטינאים, מתמרנים בין האינטרסים הפוליטיים של המדינות הקרובות והרחוקות… בשביל מה? כל זה בכלל לא עניינינו.

ברגע שאנחנו נתאחד בינינו, נגיע לשלמות ביחסים בינינו, נחנך את העם על בסיס אותם עקרונות היסוד – כתוצאה מכל זה נגיע לשלום.

הרי, אנחנו עָם האידיאה, ואנחנו מחויבים לממש אותה. כאשר אנחנו נפלנו ממדרגת בית המקדש, כלומר, מאהבה ואחדות בינינו, הכול נחרב ונזרקנו לגלות. וזה אומר שרק האהבה תאפשר לנו לעלות למדרגת בית המקדש, מדרגה של שלום ורווחה.

למעשה, אלה הם היסודות של ההיסטוריה שלנו שידועה לנו היטב. לכן השיחות על השלום והניסיונות להשלים עם הפלסטינאים הם חסרי טעם. כאשר אנחנו פועלים בצורה כזאת, אנחנו נוקטים בגישה רגילה של אומות העולם, אנחנו משתמשים באמצעים חיצוניים לפתרון הבעיות שנושאות אופי פנימי. זה אף פעם לא עבד ולא יעבוד. הרי, אומות העולם תמיד מנסים להשמיד אותנו.

אבל אנחנו יכולים להפוך להיות פי כמה חזקים יותר מהם ולנצח את כל השונאים שלנו רק אם נהיה מאוחדים. מאוחדים באמת, ולא כמו אגוזים שדחוסים בשק על ידי שכנינו שלוחצים עלינו מכל הכיוונים ומזכירים לנו על אחדות, אפילו מלאכותית, כי אחרת פשוט יטרפו אותנו.

לכן אין שום דבר חשוב יותר מחינוך העם. אנחנו חייבים להסביר לאנשים שהעתיד הטוב שלהם תלוי בהם. התנאי היחיד לשלום בשביל עם ישראל הוא האחדות בתוכו עצמו.

אם אנחנו נתמקד ביחסים בינינו ונלמד כיצד לטפח ולשפר אותם, הכול מסביבנו יירגע. המהומות ייפסקו, מפני שכולם יחכו מתי אנחנו סוף כל סוף נגיע לשלום בינינו. דווקא לזה אומות העולם מחכים בתת מודע.

יתר על כן, הם מחכים שאנחנו נראה להם כיצד לעשות זאת, כיצד אפשר להגיע להשלמה עצמית, לשלמות. הם רוצים מאיתנו דוגמה של אחדות העם שנובעת מאהבה הדדית, דוגמה של הכלכלה והמבנה המדיני שמבוסס על העיקרון הזה. הם רוצים שאנחנו נבנה את הארץ על הבסיס של אהבה והשפעה, ולא תחרות, מאבק ושנאה.

אחרי שנראה את כל זה לעולם אנחנו נהפוך להיות "אור לגויים". והם ירצו לקבל את זה, ירצו להעתיק את זה מאיתנו.

זה מה שהעולם מצפה במהלך המשבר הגלובלי והאינטגרלי שנגע בכולם. לעולם פשוט אין ברירה אחרת, הוא מחכה לאמצעי, לדוגמה, שנראה לו מה צריך לעשות. ודווקא אנחנו יכולים לתת לו את הדוגמה הזאת.

שאלה: מה מדינת ישראל חייבת לעשות כאשר העולם כל הזמן נוזף בה? "גם השכנים שלכם רוצים לחיות", הם אומרים. "תנו להם הזדמנות להכריז על מדינה משלהם ותחתמו איתם על הסכם שלום".

תשובה: המסר של הקריאה הזאת הוא אחר: "יש לכם ספינות בנמלים. תעלו עליהן ותשוטו הרחק מאדמתנו. נביא אתכם למקום אחד באמצע האוקיאנוס, אם כמובן לא תטבעו בדרך. נוריד אתכם באי נחמד ותחיו לכם בשלום."

למעשה, משהו דומה כבר קרה. דווקא את זה הם רוצים ולזה הם מתכוונים. אנחנו עוד נראה איך הדברים מתגלגלים לכיוון זה במהרה אם אנחנו מצידינו לא נתחיל בתהליך החיבור.

עם ישראל חייב ליזום את תיקון העולם ולתת לכולם דוגמה כיצד צריכה להיראות החברה האנושית של מחר.

שאלה: ואם יבודדו אותנו בזירה הבין לאומית? בעידן המודרני חרם זהו נשק רציני.

תשובה: זה לא יעזור להם אם אנחנו נפעל מתוך טבע חדש – תכונת ההשפעה. במקרה זה שום חרם אגואיסטי לא יצליח. הוא רק יאפשר לנו לדאוג בשקט לדברים העיקריים ולא נרגיש מחסור בשום דבר.

אל תדאג לכלכלה, במיוחד מפני שעד היום אף אחד לא יודע על פי אילו חוקים היא פועלת. אני לא מפחד מאף אחד – אני רק מפחד על עם ישראל שחזר לארץ ישראל: מתי הוא סוף סוף ירצה להיות עם במלוא מובן המילה?

שאלה: אז כולם נגדנו. אין מה להסתכל על האחרים, בואו נטפל בבעיות הפנימיות שלנו…

תשובה: כמובן, זה לא אומר שצריך לברוח מכולם בהתרסה, להתכחש לדבריהם ולנתק את כל הקשרים. אך קודם כל, עלינו לדאוג לעם שלנו. צריך לטפל בפוליטיקה, אבל מעל הכול, 99% מהמאמצים שלנו צריך למקד בחינוך של העם. הרי האמת היא שלא כוח, לא כסף ולא צבא שולטים בעולם.

שאלה: אנחנו תמיד חשבנו שבשביל לחיות בשלום עלינו לעשות שלום עם שכנינו. ואתה אומר ששלום מתחיל מאיתנו, ממה שטמון בנו.

תשובה: כמובן. למעשה, אנחנו בכלל לא צריכים לחפש דרכים לעשות שלום עם שכנינו. מספיק לנו לעשות שלום בינינו – וכל האנושות תסתכל עלינו בתדהמה: "ואו! אנחנו גם רוצים את זה!".

אנשים פתאום ירגישו השתוקקות לזה. הרי, אומות העולם רוצים ללמוד מאיתנו, אבל בינתיים אין מה ללמוד. להיפך, אנחנו משתדלים לקחת מהם דוגמה במקום לשמש דוגמה עבורם. זו הסיבה שהם שונאים אותנו.

הייעוד שלנו הוא להראות מה זה אור, חיים שלווים אמיתיים, השפעה הדדית ואהבה, שאמורה להיות בסיס הכרחי לקיום שלנו.

אם העולם הוא שלמות, אז האור זה כוח ההשפעה והאהבה שמביא לנו את השלמות הזאת.

שאלה: איך לטפח אהבה בעם שמפולג לאלפי פלגים?

תשובה: תתחיל ללמד אותו עד שהוא יבין, שהפירוד, הפיצול לאורך כל הדרך פוגע בו. האנשים יתחברו ביניהם מעל לכל ההבדלים. כך הורים אוהבים את ילדיהם, לא משנה כמה הם שונים זה מזה. כולם שונים וכולם שווים, כאיש אחד בלב אחד.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 348.

ידיעות קודמות בנושא:
מזרח תיכון חדש
מלחמה עבור איחוד
אחדות שחוצה גבולות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest