דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הדרך למעלה מתוך המכרה החשוך של האגו

הדרך למעלה מתוך המכרה החשוך של האגו

אנחנו כבר מתחילים להכיר את המצבים בעבודה הרוחנית, אף על פי שקשה לנו להתרגל אליהם ולהסכים איתם. בכל פעם אנחנו מתקשים להצדיק אותם, הרי הם מגיעים בצורה כזאת שהאדם מרגיש כנולד מחדש. פתאום משהו קורה לו, והוא כבר לא מכיר את עצמו, לא מכיר את העולם שבו הוא נמצא, לא מבין את התגובות שלו, את מה שעוזר לו, מפריע לו, בעדו או נגדו.

האדם מתבלבל. הוא רוצה להבין את המציאות הפנימית החדשה שבה הוא נמצא, אך אינו מסוגל. הוא כאילו קיבל תוכנה פנימית חדשה ולכן לא מכיר את עצמו ואת העולם כולו. כל התגובות שלו הן חדשות ובלתי ידועות. הוא מאבד את הביטחון הקודם שלו, את היחס הקודם לכל דבר ומוצא את עצמו בעולם חדש.

צריך להתרגל לזה! אומנם, אי אפשר להתרגל לזה, כיוון שבכל פעם האדם נכנס למצב חדש לחלוטין. וככל שהוא מתקדם, כך המצבים שמתחלפים שונים אחד מהשני. למרות התדירות ההולכת וגוברת של התחלפות המצבים, הם בעצמם שונים ונבדלים זה מזה.

המצב שהיה לפני יום-יומיים, יכול להיות לגמרי שונה מהמצב של היום, והאדם מרגיש מאוד מבולבל, מאבד יציבות בעולם, כאילו הולך לאיבוד לגמרי. המצבים שהוא עובר נהיים קיצוניים יותר, והקצב שבו הם מתחלפים מתגבר. ובכל פעם בהתחלפות המצבים מגיע רגע שהאדם לגמרי לא מבין מה קורה, על אף שהוא כבר בעל ניסיון גדול.

כאשר מגיע מצב חדש, הוא כל כך שונה מהקודם, שכל מה שהיה בו נמחק. ובמצב החדש האדם בינתיים לא מכיר שום דבר, והוא לא מבין מה קורה לו, כאילו זה קורה בפעם הראשונה. ובאמת, המצב הזה קורה בפעם הראשונה, הרי, נפתח "רשימו" חדש, מציאות חדשה.

אי אפשר להסביר את זה לאנשים חיצוניים, הם לא יבינו. לא מובן להם איך פתאום האדם נהיה בהסחת דעת, מבולבל – איך פתאום מקובל גדול לא יודע להחליט, להבין, להרגיש אפילו כמו בן אדם פשוט, מתמצא עוד פחות מכולם. אבל אלה חיינו, ובצורה כזאת אנחנו רוכשים מדרגה אחר מדרגה בסולם המדרגות הרוחני.

העיקר הוא לאהוב את המצבים הללו ולהבין שהם יותר ויותר מקרבים אותנו להבנת הבורא, להזדהות איתו, השתוות איתו. אין מצב יותר טוב מזה שהאדם נמצא בבלבול, בחושך, בחוסר אונים, ומרגיש שאלה הם ה"כלים" שאחר כך הוא יוכל לעבוד איתם ולרכוש בהם תכונת ההשפעה, יחס יותר נכון למצב שלו.

בסך הכול, מורידים ממנו הסתרה. בילדותי קראתי סיפור על סוסים שהיו סוחבים עגלות במכרות פחם. הם אף פעם לא עלו למעלה ולכן לא היו רגילים לאור השמש.  כאשר הם היו מזדקנים ולא היו מסוגלים לעבוד יותר, לפני שהעלו אותם מהמכרה, שמו להם כמה שקים על הראש. וכאשר היו מוציאים אותם החוצה, היו מורידים שק אחד, אחרי זמן מה עוד שק, וזאת כדי שהסוס בהדרגה יתרגל לאור היום.

כך גם אנחנו עכשיו נמצאים במצב כזה. בכל פעם שהמצב מתחלף, כאילו מורידים לנו עוד שק. וכך זה ימשיך עד שאנחנו נתרגל לאור האמיתי.

אם האדם מבין שעושים את העבודה הזאת עליו כדי שיתרגל לאור ויוכל לזהות את הבורא ואת פעולותיו בעולם שלו, הוא מקבל את העבודה הזאת בהידור. הוא מבין שהעבודה הזאת בשחרית, בחושך, היא עבודה מאוד מיוחדת, שבונה בו "כלים" חדשים, אבחנות חדשות לפתיחת העולם הרוחני, האמיתי.

ולכן העבודה הזאת כולה נקראת "מצווה", ואם האדם שמח מזה, זה נקרא "שמחה של מצווה".

מתוך ההכנה לשיעור, 03.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
התפקידים שאנחנו בוחרים
לוכדי הכוונות
שני עולמות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3KQBl

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest