דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הדלת למתחם של הבורא

הדלת למתחם של הבורא

הדבר המיוחד ביותר בחכמת הקבלה קורה כאשר תלמיד חדש נתקל במילים על אהבה, אחדות, וחיבור כנגד הרצון. הרי בהתחלה הוא רואה את חכמת הקבלה כמדע במובן הרגיל והקבוע של המילה: "אני רוצה להבין את המערכת, לחקור את התופעות "מאחורי הקלעים" של הטבע, להבין את הכוח העליון, את עקרונות העבודה שלו, להכיר את החוקים של היקום, למצוא את הסיבתיות הנסתרת בהיסטוריה… "בקיצור, האדם מחפש את הנוסחאות המדויקת, ופתאום מגלה שמדובר באהבה.

מי בעולם שלנו עוסק ברצינות בנושא הזה? הוליווד? אנשים רציניים יושבים בוול סטריט, ואהבה זאת נחלת התימהונים, ה"בוהמה" .

עובר זמן רב עד שהאדם מתחיל לשמוע את המסר על אהבה, וגם לאחר מכן חולפות שנים, עד שהמסר הזה חודר ל"עצמות", מגיע ללב. האגו שלנו לא מסכים לקבל את הדברים האלה, הוא לא מוכן לקרב אליו את המסר על כך, שבאחדות אני מגלה מציאות חדשה, שבזכות האהבה אני עולה למצב העליון שלי, הופך לאדם טוב יותר ולבבי יותר, פותח עולמות. הניסיון שלי בעולם שלנו לא מראה לי דוגמאות כאלה, לא מגלה שום בסיס לכך.

לחלק מהאנשים קל יותר, הם יותר מוכנים לקבל את הדברים האלה, ולאחרים, להיפך, מאוד מאוד קשה. זה תלוי במוכנות של הנשמה, בעוביות שלה. יחד עם זאת, דרושות חריצות, התמדה, נחיצות. אם שני הגורמים הללו קיימים – דחייה חזקה ושאיפה בלתי נמנעת, שמחייבת להישאר בדרך לא משנה מה קורה, אז אפילו אם האדם עדיין לא הגיע לאהבה, הוא לפחות מגלה שהכול תלוי בתכונות שלו. האור העליון משפיע עליו, מביא לו התרשמויות שונות, והוא מבין שדווקא השינויים הפנימיים בתוכו מסתירים לו או פותחים לפניו את התמונה של העולם העליון.

משהו התחבר מבפנים, ואני מבין יותר, מרגיש יותר, המבט שלי חודר עמוק יותר לתוך מבנה המציאות, אני רוכש הבנה ברורה ורחבה יותר… כאן הכול תלוי בלב – בו אני מרגיש ומגלה את כל אחד שנמצא בתחום ההרגשה שלי.

ואז "הדלת" נסגרת, כאילו ענן שחור ירד על הרגשות שלי, על השכל שלי, ושוב, אני לא מבין ולא מרגיש שום דבר, מתהלך כמו בתוך חלום ובקושי מתפקד. עובר זמן מה, והדלת נפתחת שוב, ושוב נסגרת … כך בהדרגה אני מתחיל להבין שהכול תלוי במידה שהמוח והלב שלי פתוחים או סגורים.

ואחר כך אני חודר עמוק יותר, עד לנקודה שבתוכה הם נפתחים ונסגרים. אחרי שאני עובר את העליות והירידות האלה שוב ושוב, אני מבין שה"דלת "הזאת לא רק מובילה החוצה, אלא לכיוון האחרים. אם אני מרגיש יותר קרוב אליהם, העיניים והאוזניים שלי נפתחות, ואני מתקדם. וכשאני מתרחק מהם, הכול נסגר.

כך האור משפיע על האדם, ובהדרגה יוצר בו קשר בין הרגש והשכל, בונה בתוכו את היחס לזולת, נותן הבנה, הרגשה, פתיחות, מכיר לו את העולם העליון, את המצב העליון. עכשיו האדם מבין שהעולם הזה הוא לא נמצא אי שם בעננים, לא מעבר לאופק, אלא בתוך ההרגשה: ככל שאני פותח את עצמי יותר לכיוון האחרים, אני עולה גבוה יותר.

בהדרגה, האדם מתקדם לפרטים של הרצון לקבל שלו, הוא "מדרג" אותו, מחלק אותו למדרגות ובהתאם לכך בונה את השכל בסמוך לרצון.

כל זה לוקח זמן. אנחנו חייבים בכל הכוח להתכלל בחיי הקבוצה, פשוט "להיזרק" לתוכה, כמו לים, "לאבד" את עצמינו בתוכה, להתמוסס בתוך החברים. בזכות הביטול העצמי הזה, האדם יתרשם מהם ויבין: "לא משנה מה אני מקבל מהקשר הזה, מההתכללות הזאת. כל מה שמגיע מהם זה "המתחם של הבורא". וכל מה שבתוכי, זה המתחם של היצר הרע, של "מלאך המוות".

כאשר האדם מבין את זה, עולה בו הדרישה לאהבת חברים. הוא כבר נמשך אליהם, משתוקק להרגיש אותם כקרובים, כמו אימא שכל הזמן מחבקת את ילדיה בצורה פנימית, כדי להגן עליהם מכל רע …

מכאן כבר יותר קל להתקדם. הרי, האדם כבר בנה את דרכו בצורה נכונה: הוא יודע שהכול נמצא בו, ברגשות שלו, ביחס שלו לאחרים, שהם למעשה חלקי נשמתו. הוא מבין שעליו לראות לא את העולם החיצון עם הטבע הדומם, הצומח והחי, אלא את הפריטים ה"חיצוניים" של השכל והרגש שלמעשה שייכים לו, אבל כאילו נפרדים ממנו בגלל ה"ענן", ה"אבק" שהתיישב על התמונה שהוא תופס. לכן הוא צריך להחזיר את הפריטים הללו אליו, למרות הבלבול על ידי היצר הרע, להתמזג איתם ברגש ובשכל אחד.

זאת העבודה שלנו. אם אנחנו מבצעים אותה צעד אחר צעד, אנחנו עולים בסולם העולמות. וככל שכל אחד מסוגל להחזיר אליו את החלקים ה"חיצוניים", באותה מידה הוא מרגיש אותם מתמלאים באור העליון.

מתוך השיעור על המאמר של הרב"ש, 16.01.2013

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/l5JPA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest