דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הדלתות פתוחות בפני כולם!

הדלתות פתוחות בפני כולם!

מתוך מאמרו של הרב"ש, "תפילת רבים": "לאלו אנשים שיש להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה'…

העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת".

אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם.

והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'."

מאוד קשה לקבל זאת. רואים מכאן, שהתנאי הוא מאוד קשה וחד. אם אתה רוצה להידמות לבורא, אז עליך להשתחרר מכל התועלת האישית כדי שלא יישאר לך כלום.

האם אתה מסוגל לעשות זאת או לא, גם זה לא תלוי בך, אלא בכמה אתה תתבטל בפני הקבוצה. ואז דרכה יעבור אליך המאור המחזיר למוטב ויעשה בך את השינוי הזה. מוטל על האדם לבצע פעולות קטנות שהוא מסוגל ויכול. העיקר הוא, שבכל רגע "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול". כך מגיעים למטרה.

חייבים להבין היטב את התנאי הזה. אם אתה רוצה להגיע למטרת הבריאה, לגילוי הבורא, אז עליך לרכוש את הטבע שלו שהוא השפעה חלוטה. בלתי אפשרי להסכים עם זה ולהבין מה זה, אבל פעם אחר פעם, במנות קטנות אתה מתחיל לקבל התרשמות יותר ויותר נכונה במידת היגיעה שהשקעת.

יתכן שבמשך שנים רבות האדם לא שמע את התנאי הזה, מפני שהיה אסור לו לשמוע. אילו הוא היה שומע לפני הזמן, הוא פשוט היה בורח. לכן, כל פעם הוא עובר משברים קטנים ובסופו של דבר כל נקודות המשבר מצטברות לחשבון אחד גדול.

אבל לא מוותרים על חשבון עצמו, אם האדם לא השיג את התוצאה סימן שעדיין לא צבר מספיק חשבון. עדיין לא רכש תכונת השפעה מינימלית שעל ידה הופך להיות דומה לבורא וזוכה למגע הראשון עימו. במידה המינימלית שהאגו התגלה ומדבר בך עכשיו, אתה מוכן לעשות הכול "לשם שמים", "על מנת להשפיע", כלומר לא לבקש כלום לעצמך ולהיות מוכן לתת את כל הכוחות כדי שהאחרים יזכו לגילוי.

אפשר להתקרב למימוש המצב הזה רק בתוך הקבוצה שבה כולם מבינים שחייבים להתנהג כך כלפי כל היתר. התנאי הזה נראה מאוד קשה ומנוגד לכל היגיון, לכל העולם. אבל אם אנחנו מבצעים אותו בתוך הקבוצה, אז נגיע למצבים שעליהם כותבים לנו המקובלים. ואם לא נבצע, לא נגיע.

רבים מגיעים ללמוד ונופלים בדרך. אבל בכל זאת, גם הם עשו עבודה מסוימת מאוד חשובה, אין לנו זכות לשפוט אותם, וצריך לראות את התופעות הללו כהכרחיות בדרך. בצורה כזאת מבררים את האמת. מי שנגע בזה ואחר כך עזב, יצא, הוא יחזור שוב. הם כמונו, אבל אצלנו העליות והירידות הן יותר פנימיות, בלי בריחה בפועל, והם יוצאים מתוך מסגרת הקבוצה.

לא נורא, העולם עוד ישתנה בהרבה והם שוב יחזרו לקבלה. חייבים לדאוג לכך שבכנס הקרוב ישתתפו חברים שהיו איתנו פעם ועזבו מסיבות שונות. אנחנו לא עושים שום חשבון מדוע ולמה הם עזבו. חייבים לקבל את זה כמשהו מלמעלה ולנצל את ההזדמנות לאסוף את כולם, לפתוח את הדלתות שלנו יותר לרווחה כדי שיוכלו להגיע ולהשתתף לפחות בזמן הכנס. זה יעזור להתקדמותם בלי שום התחייבות מצידם בעתיד. כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

מתוך ההכנה לשיעור, 30.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בקש עבור כולם, ולא תטעה
תפילת רבים עבור האנושות כולה
יסודה של התפילה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/IQMTp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest