דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הדופק המואץ של הזמן

הדופק המואץ של הזמן

שאלה: ידוע, שהרגשת הזמן מאוד סובייקטיבית. כיצד יתכן שהרגע שבו מוכרחים לקבל החלטה חשובה, נמתח כך, שהאדם מספיק לעבור הרבה מצבים וגם לחשוב עליהם?

תשובתי: נכון, תופעה דומה עוברים אנשים רבים. ואפילו בחיים הרגילים שלנו אנחנו מרגישים שלפעמים הזמן נמתח ולפעמים הוא טס ונדחס.

אם אני מבלה בנעימים, אז הזמן עובר בלי שאני שם לב, ואם אני לא נהנה, אז אני לא יכול לחכות שהזמן יעבור.

אבל הזמן עוד יותר סובייקטיבי ממה שאנחנו חושבים. נשאלת השאלה, האם אנחנו היינו מרגישים את הזמן אילו לא היינו חיים לפי דופק שלנו של 80-90 פעימות לדקה או לפי מספר הנשימות של 16-80 נשימות בדקה? אילו בטבע הדומם, צומח וחי לא היה קיים מחזור העונות, האם אנחנו היינו תופסים את הזמן בדרגת המדבר, בתוך הרגשתנו? – כנראה שלא.

יתכן שהזמן נתפס על ידינו בצורה כזאת מפני שכך אנחנו בנויים בדרגה הגופנית שלנו, בדרגת החי שמשפיעה על תפיסת המציאות האנושית שלנו וקובעת את תפיסת החיים והמציאות שלנו. האדם מתפתח, מרגיש את הקשר שלו עם העבר, ההווה והעתיד.

בעל החיים, להבדיל מהאדם, חי את הרגע הנוכחי, אבל בכל זאת קשור איכשהו עם העתיד ומסוגל להרגיש אותו. בעלי החיים מרגישים את העתיד בצורה הרבה יותר ברורה מהאדם, כי הם קשורים לטבע. ובטבע כבר קיימות כל הצורות העתידיות, אבל הן אינן גלויות לנו.

אם נצליח לבטל את הרצון לקבל שלנו, אנחנו נוכל לעבור מתפיסה סובייקטיבית לתפיסה יותר אובייקטיבית של זמן, ואז גם נוכל להרגיש את העתיד. כל הבעיה היא שאנחנו נמצאים בתוך הרצון האגואיסטי שלנו. אבל אם אנחנו נצליח להתגבר עליו ולעלות מעליו, אז כל מושגי הזמן, התנועה והמרחב יכולים לגמרי להתהפך ולא להוות מגבלה לתפיסתנו.

האדם שמשתדל להשתחרר מתפיסת האגו שלו, להתעלות מעליו, מתחיל לחשוב שאם כל היקום, כל החומר הדומם, הצומח החי ובני האדם הם רצון לקבל אחד, אז חייב להיות כוח כנגדו, כלומר, רצון להשפיע ולמלא את אותו הרצון לקבל. ואז הוא רוצה להכיר את הכוח הזה ולעבור מדרגה של מקבל התענוג לדרגת נותן התענוג.

להתעלות מעל פני הרצון לקבל שלנו, זאת אומרת, להתעלות מעל הטבע שלנו. האם אפשר לצאת מתוך מסגרת היקום, לעבור את רגע "המפץ הגדול" ולחזור למצב שהיה קיים לפניו, לאותו הכוח שיצר את הבריאה?

לפתע אנחנו מבינים שלשם כך לא צריכים לטוס לכוכבים רחוקים ולחפש עולמות אחרים. אנחנו נמצא את כל זה ממש כאן, אצלנו, בתוכנו. כי האדם תופס את הכול בצורה סובייקטיבית. לכן, כשאני עובד על תפיסת המציאות שלי, על היחס שלי למה שמתרחש ממש כאן ועכשיו, אני יכול לבצע תרגילים שבעזרתם אני אוכל לעלות מעל הרצון לקבל שלי. כי חוץ ממני לא קיים כלום, כי הכול קיים רק בתוך התפיסה שלי.

אני אוכל לשלוט ברצון לקבל שלי, לצאת מתוכו ולעשות עליו "צמצום". כלומר, אני לא מאפשר לו לפעול בצורה אגואיסטית, אלא אני הופך להיות הכוח שמניע אותו.

לעלות מעל הרצון לקבל, זאת אומרת, לרכוש רצון להשפיע, את המקור שממנו הרצון מתמלא. הרצון להשפיע הוא הכוח שגרם ל"מפץ הגדול" ונתן את ניצוץ האנרגיה שממנו התפתח כל היקום שלנו. זה הכוח שברא את כל החומר וממלא אותו.

בעצם, הכוח הזה קיים בכל מקום, כי הוא שומר על החומר ומניע אותו, אבל הוא בעצמו נסתר מאיתנו. אנחנו תופסים רק את התוצאות ממנו, את כוח המשיכה והדחייה. כל פעולה מתרחשת בגלל אותו הכוח, אותו הניצוץ של האנרגיה העליונה שנתן לנו את כל החיים.

כל עוד אני קיים בתוך האגו שלי, אז הזמן הוא הדופק שלי שקיים כל עוד אני חי, והוא סובייקטיבי לגמרי. אבל אם אני רוצה לעלות מעל הזמן, אז בבקשה, עליי רק להתעלות מעל הרצון שלי.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 351, 17.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האם תמונה אובייקטיבית של המציאות ניתנת להשגה?
מה זה זמן?
הזמן הוא פונקציה של התפיסה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/EccBy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest