הדבר העיקרי שחסר לנו

כל עוד האיחוד בינינו לא הפך לנחיצות הכרחית, אין סיכוי שהוא יקרה. או שאנחנו מעלים בסביבה שלנו את חשיבות האיחוד, או שכל שאר הפעולות שלנו מלבד האיחוד בכל זאת יביאו את האור המחזיר למוטב, אך הוא ישפיע עלינו בצורה שלילית ויראה לנו עד כמה אנחנו מפורדים. הכאב והייסורים יעוררו בנו את הנחיצות, ואז בכל זאת נתאחד.

נניח שאינני רוצה לשמור על הבריאות, אני מתחיל להרוס את הגוף, עד שלפתע אני מרגיש שמצבי בכי רע. וההרגשה הזאת מחייבת אותי לגשת להבראת הגוף.

כך גם אנחנו, איננו שומרים על הבריאות הרוחנית של הקבוצה, איננו דואגים לאיחוד. אך בכל זאת אנחנו לומדים, מפיצים את חכמת הקבלה ומבצעים פעולות נוספות למיניהן. הפעולות האלה מזמינות את האור המחזיר למוטב, ובסופו של דבר הוא יראה לנו מה הבעיה. אילו לא היינו עושים את זה, לא היינו מרגישים את הקלקולים. כך שבכל זאת ישנה איזושהי תועלת מהפעולות שלנו: בעזרתן נגלה שחסר לנו את הדבר העיקרי.

אם אתה רוצה לגלות את הבורא, תחשוב על ה"מקום", על הרצון שבו הוא מתגלה. אין אור ללא כלי.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 24.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לעומק במדרגות האיחוד
הזכות לשרת את החברים
איחוד זו עבודה רוחנית