דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הגיע זמנם של הנכדים

הגיע זמנם של הנכדים

בעל הסולם, "הערבות" (גרסה מקוצרת): "בגלל זכות אבות, שמתוך רוממות נשמתן קיימו את אהבת הזולת בלי הקדם הסולם של המעשיות, שלא הייתה להם האפשרות לקיימם כלל. ונמצא, שרק בני האומה הישראלית נכנסו בערבות".

הבורא ברא רצון לקבל אחד, שמורכב מארבע "שכבות", ארבע דרגות עביות. אנחנו מתחילים לגלות את שכבות האגואיזם לפי הסדר – מהקל לכבד. הנשמות שכבר ביצעו את הבירור והתיקון מסייעות לשכבות הבאות, השכבות הגסות יותר של הנשמה הכללית השבורה.

הנשמות הראשונות שמיתקנות שייכות לדרגת האבות. אנחנו מכנים אותן גם "בית אברהם". מדובר על אלפי האנשים שגילו את העולם הרוחני תחת הנהגתו של אברהם. העביות שלהם הייתה קטנה מאוד, ולכן הם לא היו צריכים למשוך את המאור המחזיר למוטב בזמן הלימוד. היה מספיק להם להתחבר מעט ביניהם. הרי לא הייתה קיימת ביניהם דחייה, והם עדיין לא נפלו לתוך האגואיזם על כל ארבע דרגותיו.

הנפילה אירעה מאוחר יותר, בגלות מצרים, ורק לאחר מכן עם ישראל נזקק למאור המחזיר למוטב, כלומר, לשיטה שהם קיבלו במעמד הר סיני. הרי האדם מתקן רק את מה שהתגלה בו. התורה היא שיטת התיקון שמיועדת לעבודה עם היצר הרע. כשהוא התגלה במצרים – התגלה גם כוח האור שמסוגל לתקן אותו.

אולם בדרגת האבות עדיין לא היה צורך בכך. זוהי המדרגה ה"זכה" ביותר, ה"נקייה" ביותר, בעביות שורש, שדומה למצב העיבור. כאן לא צריכים את התורה ואת המאור המחזיר למוטב, כי עדיין אין מה להחזיר למוטב.

ולאחר מכן באה דרגת הבנים, עם עביות א' וחלק מעביות ב'. ולאחר מכן מגיע תורנו: התור של דרגות ב' ג' וד', ששייכות ל"ימות המשיח". כל דור בשרשרת הזאת מתקן את השכבה שלו ברצון הכללי של הנשמה הכללית.

ובכן, במצבי ה"מִדְבָּר", האבות לא היו זקוקים ללימוד שמעורר את המאור. היה מספיק להם המצב שהתגלה בבבל העתיקה. כל אחד מהם גילה במעט את הרע שלו, כפי שהתורה מספרת בצורה מטפורית כיצד אברהם ושרה ירדו לארץ כנען, כיצד יצחק פתר את הבעיות עם עשיו, וכדומה. לאחר מכן יעקב ירד עם בניו למצרים ונפטר שם, בתוך הרצון לקבל הגדול הזה. בהמשך בני ישראל עברו דרך הכבדת הלב ורצו לעבוד יחד על החיבור, כדי להתעלות מעל השנאה. אך לאחר מכן הם ירדו לעביות נמוכה עוד יותר, וזה נקרא שהם בנו את הערים פיתום ורעמסס. במילים אחרות, מתוך הניסיונות שלהם להתחבר ביניהם, הם לא בנו אחדות מופלאה, אלא משהו דל, עלוב ומסכן.

וכך הם הגיעו לצורך לברוח מתוך האגואיזם, ובהמשך הם קיבלו את "עשר המכות", כלומר, עשרה ניסיונות בריחה כושלים. בכל פעם שהם פנו לפרעה וביקשו "שישחרר" אותם, הם קיבלו סירוב, עד שהמרירות הפכה לבלתי נסבלת. ורק אז, במצב של חושך מוחלט, האדם בורח מתוך האגואיזם שלו ומוכן להתעלות מעליו בכל מחיר: "טוב לי מותי מחיי". הוא מגיע להחלטה האחרונה ורוצה באמת להתחבר עם האחרים, כאיש אחד בלב אחד, בערבות הדדית, ואז הוא מקבל את שיטת התיקון.

השיטה הזאת מובילה אותו בדרך הרוחנית שלב אחר שלב: פעם אחר פעם הוא מגלה בתוכו את ההרס ומתקן אותו בעזרת המאור המחזיר למוטב. בסופו של דבר הוא מגלה ומתקן את כל האגואיזם הענק שלו.

התהליך הזה לא מתרחש באנושות כולה, אלא בתוך הקבוצה הקטנה של צאצאי יעקב. בדרך היא עוברת משברים, בדומה לעולם הרוחני, ונופלת למטה – ורק בימינו, מתחילה בסופו של דבר העבודה האמיתית: תיקון הנשמה הכללית.

ובכן, על אף שמאז חטא האדם הראשון האבות והבנים עבדו והגיעו לגמר התיקון שלהם בדרגת בית המקדש הראשון, בכל זאת היו בהמשך נפילות, בדומה לשבירות הרוחניות. שני בתי המקדש נהרסו, בדומה לשני הפרצופים בעולם הנקודים.

ועכשיו, לאחר אלפי שנות ערבוב, אנחנו מגיעים לבירור ולתיקון – למימוש העצמי. דווקא עכשיו, לאחר כל ה"הכנות" הנדרשות, מתחילה העבודה האמיתית. ההכנה הסתיימה – נשאר רק להיתקן.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 15.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
פירות הציוויליזציה הרוחנית
לתקן לפי הסדר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest