דף הבית / משבר עולמי / הגיע הזמן לכתוב את ההיסטוריה של עצמנו

הגיע הזמן לכתוב את ההיסטוריה של עצמנו

עד עכשיו, האנושות לא ממש כתבה את ההיסטוריה שלה. יהיה נכון יותר לומר שההיסטוריה הוכתבה עבורה. אבל היום, בשלב החדש של ההתפתחות, נוכל לכתוב את ההיסטוריה שלנו בעצמנו. אנחנו מקבלים את האפשרות הזאת לראשונה לאחר אלפי שנות ינקות.

לאורך כל ההיסטוריה האגו הכתיב את התפתחות האדם. האגו גדל בצורה קבועה, ובאופן אוטומטי אילץ אותנו לחפש אמצעים ושיטות לספק את רצונותינו. כך הטבע כיוון את התנועה שלנו, ולמעשה מנע מאיתנו את חופש הבחירה. לא האדם הוא זה ששינה את עצמו באופן הכרתי, אלא הטבע שינה אותו בהתאם לתוכניתו.

מנקודת מבטנו זה נראה כך: פעם היינו משנים את הסביבה הסובבת בהתאם לדרישותינו וצרכינו, ועכשיו הגיע הזמן שהאדם ישתנה בהתאם לטבע. המדענים כבר מתחילים להסכים עם זה.

הרי מהו אותו "הטבע", שניסינו לשעבד במשך זמן כה רב, וללא כל הצלחה?

כשאימא יוצאת מחדר הילדים, ומשאירה את התינוק לשחק עם הצעצועים שלו, האם הוא מרגיש חופשי? – כן. הוא מעביר את זמנו בצורה נפלאה, אפילו מבלי להבין שהוא נמצא תחת השגחתה, תחת מבטה העירני והדואג. בהרגשה שלו הוא חופשי.

כך גם אנחנו. נסתר מאיתנו "הטבע", כלומר, מערכת ההשגחה וההנהגה שבה אנחנו נמצאים. היא מולידה בנו הרגשת חופש, על אף שלמעשה החופש הזה אינו קיים. האשליה הזאת תוכננה במכוון על ידי האבולוציה, כדי שנתפתח בצורה חופשית בתוך האגו שלנו, נשתמש ברצונות שלו ונלך בעקבותיהם, כל עוד הטבע, התכונות שלנו והיכולות שלנו אפשרו לנו.

ואנחנו סברנו שזה טוב, שכך אפשר וצריך להתפתח. השתנו היחסים החברתיים, הטכנולוגיות, כל הזמן שינינו משהו, רצנו לאן-שהוא, ופעלנו לפי טבע הדברים, כלומר לפי טבע הרצונות האגואיסטיים הגדלים בנו. במקביל לכך, השתוקקנו לשלוט יותר ויותר על הטבע. כמו שאמר מיצ'ורין: "המשימה שלנו היא לקחת ממנו הכול"… האדם לא חשב פעמיים על מה שהוא עושה, הוא פשוט פעל מפני ש"בא לו".

אם הטבע קובע לנו רצונות מסוימים, אנחנו נעבוד רק בתוך הגבולות שלהם. לא נוכל לצאת מחוץ לגבולות הללו. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, ידע – בכל אדם הרצונות האלה משתלבים בצורה שונה, ובהתאם לכך כל אדם מממש אותם. הטבע מניע אותנו בהדרגה, מבפנים ו"מאחור". הדחפים שהוא מעורר בנו, בשילוב עם התנאים הסובבים, קובעים את הכול.

למעשה, אני מהווה סוג של מנגנון ביצועי. מתעוררים בי רצונות, נוצרות לפניי נסיבות מסוימות, אני מוגבל ביכולותיי הפיזיות, השכליות, המוסריות ואחרות, כמו גם בנורמות של החברה הסובבת וחוקי הטבע הגלובלי הכללי. בסופו של דבר אני בסך הכול מנסה לממש באופן מקסימלי את הרצונות שלי במצב שלא נקבע על ידי. משמע שאני לא יותר ממנגנון ביצועי. הרצונות והתנאים נקבעו, וכל זה דוחף אותי לממש את עצמי.

כזאת הייתה הדרך שלנו: כל הטעויות של האדם, כל מעשיו הטובים או הרעים – כולם היו נחוצים ובלתי נמנעים בשלבי ההתפתחות הקודמים, עד לזמננו. הוא לא בחר בתכונותיו המולדות, ולא בחר להיקלע לסביבה זו או אחרת. ובכל זאת, לא היה נדמה לו שכל זה קבוע מראש. בדומה לילד, הוא שיחק והרגיש חופשי בהיעדרה של אימו, שפשוט נעלמה משדה הראייה שלו.
מתוך ישיבת תוכן על ספר חדש שייצא לאור, 18.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
המלחציים של הטבע
האגואיזם הגיע לקצה
עידן השובע

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JcYWT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest