קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: נאמר שכל יום צריך לצפות לישועת הבורא. איך אפשר לשמור על חדות ההרגשה, כדי להרגיש את עצמך כל הזמן על סף הגילוי ולא להתקרר?
תשובתי: צריך לעשות עבורך את הרגשת ההמתנה לנעימה! האדם מוכן לחשוב על דברים נעימים כל הזמן. ואם אתה מתעייף מלחשוב על זה, סימן שזה לא נעים לך.
כולנו עשויים מרצון ליהנות, ואם אנחנו מרגישים במשהו תענוג, אז אנחנו משתוקקים לזה, ואם לא, אז משתדלים להיפטר מזה. לכן עלינו להשתדל לעשות שהמחשבות על גילוי הבורא, על גילוי העולם הרוחני, תהינה מתוקות וטעימות עבורנו. ואז לא נוכל לשכוח אותם!
אני צריך כל הזמן לשכנע את עצמי שזה נותן לי מילוי שישלים את כל מה שחסר לי: זה ירווה את כל הרצונות שלי, את הרעב, הצמא, העייפות! גילוי רוחני הוא התשובה לכל! ואז אני לא אשכח את זה, ותמיד ארצה! המחשבה הזאת כל הזמן תרדוף אותי על רקע כל שאר הדברים. ואם עבורי זו מחויבות כבדה לחשוב על הרוחניות, אז מובן שזה ידרוש ממני מאמצים אדירים. אך זו אינה עבודה, זה צריך להיות כתענוג, כמו "שיקוי לנשמה מיוסרת".
אתה הרי אף פעם לא הרגשת אהבה כלפי החברים כמילוי רוחני מתוק. היה לך פשוט נעים להעביר את זמנך בקרבתם. אך תאר לעצמך שזה יביא אותך למשהו מאוד גבוה, להרגשה נעימה ומלאה בצורה בלתי רגילה, שאף פעם לא חווית קודם לכן, להרגשת שלווה שלא ניתן לבטאה, כאילו בתוך מים שקטים ומלטפים, ואז תתחיל להשתוקק לזה.
מובן שבינתיים זו השתוקקות אגואיסטית, "לא לשמה", ואתה פשוט מחפשׂ הרגשה נעימה, אך זה יאפשר לך להישאר במחשבה הזאת, ובו זמנית תתחיל לברר את האמת והשקר, וכך תתקדם.
מתוך שיעור על האיגרת של בעל הסולם, 10.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
משחק על האמת החדשה
נשאב אל תוך המשפך הרוחני
ושוב על אהבה
