הגדרה חדשה של קדושה וטומאה

צריכים להבין שחוץ מיראה, שמהווה את היחס הנכון לבורא, איננו צריכים יותר כלום! מפה מתחילה העבודה של האדם, הוא מתחיל להבדיל בין "קדושה (השפעה) ל"טומאה" (קליפות, אגואיזם).

להימצא בקדושה, משמע לדאוג כל הזמן שהבורא יתמוך בנו וייתן לנו לשמור את היחס הנכון לגילויו, לגילוי אהבתו אלינו. הדאגה הזאת צריכה לשלוט באופן קבוע באדם, כי אם הוא ישבר וברגע מסוים, באיזשהו מצב בדרך הזאת, יעזוב את העבודה הזו, אז מיד הוא ייפול אל תוך האגואיזם, לקליפה. הוא מיד יתחיל להשתמש ביחס הטוב והאוהב של הבורא אליו, למען התועלת האישית שלו. אם הוא לרגע יהנה מאהבה הזאת למען עצמו, זו כבר תהיה קליפה.

ואם הוא מפחד, אם הוא יוכל להפנות את כל גילוי האהבה של הנותן ליחס חוזר אליו, כדי להחזיר לו את אותה האהבה והשפעה, אז זוהי "קדושה". באופן כזה האדם מעלה את עצמו לדרגה של "קדושה וטומאה" שנקבעת ביכולת שלו לקבל את אהבתו של הבורא. אם הוא עושה זאת רק בתוך היראה כדי להחזיר את אותו היחס, זה נקרא השפעה, "קדושה". אך אם הוא רוצה ליהנות בעצמו מאהבתו של הבורא, זה נקרא "רצון טמא", קליפה. זה נקרא "מסך" שהוא צריך לשמור כל הזמן מעל עצמו ולדאוג לקבלת גילוי האור, הבורא, רק ב"אור חוזר". האור החוזר הוא שקובע את מדרגת ה"יראה".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם מספר "שמעתי", 06.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מפחיד להפוך לבוגד באהבה
במה אפשר ליהנות את הבורא?
אני משפיע בכך שאני מקבל את הכול!