קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"יציאה מהגלות" היא יציאה מהרצון האגואיסטי שלנו, התרוממות מעליו ב"אמונה למעלה מהדעת", מתוך "לא לשמה" (למען עצמי) ל"לשמה" (למען הבורא), מתוך אהבה עצמית לאהבת הזולת. מה אנחנו עוברים בזמן ההכנה ליציאה ובזמן הבריחה מ"הרצון ליהנות" שלנו ל"רצון להשפיע"? – מאד חשוב לנו להכיר את זה, כיוון שבדיוק למצב זה אנחנו מתקרבים עכשיו.
"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" (מתוך ההגדה של פסח). כשאנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו, אנחנו אוכלים "לחם עוני", כיוון שאנחנו עניים ביחס לרוחניות ומקבלים אור קטן, קיסתא דחיותא שנקראת ניצוץ חיים מינימלי, "נר דקיק" שמחיה את כל העולם שלנו. זה לא ה"לחם" שאוכלים במצרים, במצרים יש אוכל טוב! האגו שלנו מספק לנו הכול – בבקשה תהנה!
אך ברגע שרוצים להגיע לעולם הרוחני, עוד לפני היציאה מ"מצרים" האגואיסטית, אנחנו מתחילים לאכול "לחם עוני", כי לא ברור לנו כיצד אפשר להשיג השפעה, ומה טוב בה. אינך מרגיש בה שום טעם, הכול יבש ותפל כמו פיתה, רק קמח ומים! בדיוק כך נראה לך העולם הרוחני לקראתו אתה מתקדם. בשביל זה אתה בורח ממצרים השבעה, בורח מכל הטוב, מהסירים מלאי הדגים והבשר, כדי לאכול לחם עוני במדבר? האם לזה אתה משתוקק?
אך זה באמת כך, ולכן נאמר כי: "מצוות אכילת מצה ניתנה לבני ישראל עוד בטרם יציאתם ממצרים והינו על שם הגאולה העתידה להיות בחפזון …". "בחפזון", כיוון שאי אפשר אחרת לצאת מהאגו! הרוחניות נראית בלתי מושכת ודוחה, והיציאה אליה צריכה להיות בחיפזון בעזרת כוח חיצוני מחייב שמושך מהאגו, כי אתה בעצמך אינך מסוגל לצאת מעולם כה נפלא, כפי שהוא מצטייר לך ברצון האגואיסטי שלך. העולם רוחני מצטייר לאגו שלך כחושך מצרים, אין בו שום דבר מושך בשביל האגו שלך, אינך רוצה לראות אותו! לכן הבריחה יכולה להתרחש רק בחיפזון, לפתע זורקים אותך משם, ונקווה שכך יקרה לנו!
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "וזאת ליהודה", 31.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
היה מוכן לבריחה
רמה את האגו – או שהוא ירמה אותך
הכול תלוי ברצון האדם
