קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אי אפשר לחשב עבור אף אדם את מידת היגיעה הנדרשת, שאותה הוא צריך להשקיע כדי לעבור לשלב הבא. לא ניתן לומר על אדם רגיל, שמנהל בינתיים חיים גשמיים רגילים, כמו כולם, כמה תיקונים עוד יידרשו, כדי שתיפתח בו ה"נקודה שבלב", הניצוץ הרוחני. וכמו כן, אי אפשר לומר, כמה פעולות הוא יצטרך לבצע עם הניצוץ הזה כדי להגיע לגילוי הראשון, כלומר לחבר אותו עם הניצוצות האחרים.
במדרגה הראשונה ביותר אנחנו מחברים את הייסורים שלנו, ואז במידת הייסורים האלה שהתחברו, בסופו של דבר מתגלה הניצוץ הרוחני, כלומר באדם מתגלה שאלה איכותית: "מה הטעם בחיים?", הניצוץ הזה מכוון אותו למטרה, לתשובה על השאלה "מה הטעם בחיים?".
לאחר מכן, הוא שוב מתחיל לתת יגיעה בקבוצה שמשנה אותו, כי הוא לא יכול להשתנות בעצמו. האדם נמצא תחת השפעת הסביבה ומשתנה מפני שהיא משתנה. כך בתקופת ההכנה הוא משתדל להעמיד את עצמו בצורה המועילה ביותר, תחת השפעת הסביבה, לצורך ההתקדמות המהירה ביותר, כדי לעבור מדרך של ייסורים לדרך האור, התורה, חכמת הקבלה.
בזה מסתיים שלב ההכנה: הכנה לכריתת ברית, לביטול עצמי, לערבות, להתעלוּת מעל להרהורים ולהפרעות, כדי להשיג חיבור של הניצוצות שלנו.
כל העבודה נעשית דרך השפעת הסביבה על האדם. ולכן אי אפשר לחשֵב מראש את היגיעה שנדרשת ממנו ואת אותו המצב המדויק שצריך להתרחש, כדי שהוא יקבל את הגילוי. כי הגילוי תלוי במצב שסביבו. זה לא מצב מקרי, אבל כדי לחשב אותו, צריך לדעת ולקחת בחשבון את כל המערכת. וזה בלתי אפשרי מהדרגה שלנו.
ממדרגה עליונה יותר, עוד אפשר איך שהוא לחשב את זה, אבל כאן ישנו כבר תנאי נוסף. כי כל מדרגה כוללת בתוכה את ד' הבחינות, הוי"ה שלמה, וכדי לעלות לחשבון הנקי צריך להעלות את כל ההוי"ה. כלומר, רק מעולם היצירה אפשר לצפות בעולם העשיה. ואם נמצאים באיזו מדרגה עליונה של עולם העשיה, אי אפשר לחשב מה יקרה במדרגה יותר תחתונה של אותו עולם, מפני שהתיקונים שלך במדרגת העולם הזה (ב"אור הנפש") עדיין לא קבועים.
אבל בזכות זה שהאדם מחזק את הקשר שלו עם הסביבה, הוא מתקדם. בסופו של דבר, ההסתרה נעלמת והוא מגיע לגילוי.
בעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, אות נ"ד: "אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת", כלומר הוא הוכיח, שמשתוקק לתכונת ההשפעה, שנקראת "אמונה", "אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים". העזרה הזאת של הבורא לא יכולה לבוא קודם שהאדם סיים את כל מידת היגיעה שלו. כדאי לזכור את זה תמיד, כדי לא לבקש גילוי. כלומר, צריך לבקש מהבורא עזרה להשלים את היגיעה, ולא שיתגלה.
הגילוי, זו תוצאה מהיגיעה שלנו. כלי מתוקן מורגש כגילוי של העולם הרוחני. הגילוי אינו מגיע מאיפה שהוא מחוץ לאדם עצמו, בזה שהופך מלא מתוקן למתוקן, בכך שמסיים את תיקונו, באותו המצב, שעד לפני רגע היה מקולקל, פתאום מרגיש את המצב המתוקן, שנקרא "גאולה".
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 03.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סאת היגיעה שלי
תבדוק שאתה לא מבזבז מאמצים לשווא
הפרס הצודק ביותר
