דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הבקשה שפותחת שערים

הבקשה שפותחת שערים

שאלה: כיצד מאלצים את העליון שיעורר אותי?

תשובה: העליון מעורר אותנו בהכרח מלכתחילה. על כך נאמר: "אני ראשון". ההתעוררות הראשונה הזאת ניתנת לאדם לפני שהוא מתחיל להשתוקק לרוחניות. אחרת, אצלו בכלל לא היו מופיעות מחשבות כאלה בראש, וזה לא היה נוגע לליבו.

הכול מתחיל מההתעוררות מלמעלה שנקראת "רשימו". סיבה כלשהי, השפעת החברים, רצון שמתעורר פתאום, שיר. כך אני מתעורר.

ההתעוררות באה תמיד מהעליון, אך בדרך כלל בצורה סמויה, ללא קשר אליו. אני כביכול מתעורר במקרה, פתאום. העליון מסתתר בכוונה כדי לא לגנוב ממני את ה"בחירה החופשית". ועכשיו השאלה היא כיצד אני אעבוד עם ההתעוררות הזאת, כיצד אגיב עליה.

קודם כל, האם אני מבין שקיבלתי אותה מהעליון ומודה לו על כך שהוא עורר אותי? ובנוסף לכך, אני צריך לברר למה בדיוק עליי להתעורר, אילו אפשרויות עומדות לפניי?

זהו הבירור של השאלה על מטרת החיים שעליי עכשיו לשאול את עצמי: "מה הטעם לחיי? לשם מה כדאי לחיות?", כלומר, למה מכוון האגו שלי, הרצון שלי? בשביל מה אני חי?

אני מתחיל לברר את מטרת חיי בצורה יותר ויותר מדויקת, ממיין את הרצונות, עד שמוצא את הרצון המשתלם ביותר שלמענו באמת כדאי לחיות. נניח, שהיה נשאר לי רגע אחרון לחיות, ואני הייתי מקבל הזדמנות לבקשה אחת ויחידה. מה אז הייתי מבקש ברגע האחרון הזה?

אז עליי לברר מהו הדבר החשוב לי ביותר, מה כדאי לבקש? כאשר אנחנו מתעמקים בתוך הבירור הזה, אנחנו רואים שאפשר לעשות אותו רק בתוך הקבוצה. הרי היא התבנית של העולם העליון – כאילו העולם העליון ירד לעולמינו.

מצד אחד, היחסים ביני לבין החברים הם יחסים אגואיסטים, הם מבררים לנו את העולם הזה. אבל, יחד עם זאת, יש לנו "נקודה שבלב" שמאפשרת לנו לבנות רובד יחסים עליון יותר, שנקרא העולם הבא, העולם העליון.

ואז אנחנו נוכל לעבוד בשני המישורים, לדכא ככל האפשר את הרובד התחתון, האגואיסטי. ומעליו אנחנו משתדלים לבנות רובד אחר, רמת יחסים חדשה, המבוססת על אהבה, על דאגה הדדית, על ערבות, על חיבור.

הקבוצה מאפשרת לנו לבנות תבנית של יחסים עליונים. היא מספקת לנו הזדמנויות רבות לעבודה הדדית על הקנאה שלנו, על התאווה, השנאה והאהבה. בעזרתה אנחנו מבינים מדוע אנחנו נוהגים דווקא כך ולא אחרת, מתחילים להבין את המצבים שלנו. כך אנחנו מבררים במהירות את הבקשה הנכונה היחידה שלנו.

אנחנו בודקים את יתר הבקשות ורואים שכולן לא רציניות, לא נצחיות. ואז אנחנו מתרחקים מהן. על כך נאמר: "כל השערים נסגרו, חוץ משער הדמעות", זאת אומרת, מלבד השער האחד האחרון, שבו אנחנו דורשים דבקות בהתאם להשתוות הצורה. הרי אנחנו עשינו את כל מה שאפשר, השתדלנו לממש זאת, וראינו שזה לא ביכולתנו. אבל אנחנו לא נרגעים, אלא דורשים ומבקשים, וכך מגיעים לרצוי.

ההכנה הזאת כוללת הרבה מאוד שלבים: הרגשת הגלות, שליטת פרעה, אחר כך המאבק נגדו, עד שמצליחים לבצע את הבריחה ומגיעים ללידה רוחנית.

מתוך שיעור על פי אגרת של רב"ש, 19.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סיכוי שניתן במתנה מלמעלה
"ימים נוראים" לפני השנה החדשה
עד שיהיה בן אדם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4yIgi

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest