דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הביטחון העצמי המסוכן של האגו

הביטחון העצמי המסוכן של האגו

laitman_2010-02-02_3930.jpg

שאלה: מדוע איננו יכולים להפסיק לפקפק בכך שהכול נברא על ידי הבורא ולטובתנו?

תשובתי: אין לי תשובה על כך. תתארו לעצמכם שאני אתחיל להתווכח עם ילד קטן בן 3 או בן 6, שבטוח לחלוטין שהוא צודק ורוצה משהו. הרי על פי הבנתו הילדותית, לפי ההיגיון שלו, צריך להיות דווקא כך ולא אחרת. ומה אני יכול להסביר לו, הוא פשוט עדיין לא התפתח כדי להבין.

ההשגחה העליונה מייצרת אותנו אחרי הנפילה העמוקה ביותר מכל 125 המדרגות, מלמעלה למטה. לאחר כל המדרגות הללו של המעטת והעלמת האור, שנקראות "העולמות" ("עולם" מהמילה העלמה), נולד האדם, הוא נשבר וירד עוד יותר, השתלשל ונפל עד למצב המיוחד שנקרא "העולם הזה".

מתוך הנקודה הנמוכה ביותר, מתוך החומר שיש בו רק ניצוץ קטן של אור, כל הבריאה מתחילה להתפתח ולעלות מלמטה למעלה. מופיע הטבע הדומם, הצומח והחי, ואחר כך האדם של העולם הזה, שגם הוא מתפתח לפי הדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", ולבסוף מגיע לדרגת ה"אדם" שבאדם, כלומר, להתפתחות הרוחנית.

ובכל המדרגות הללו מלמטה למעלה, אף פעם בלתי אפשרי להבין את מה שנמצא מעליך. את מה שנמצא מתחתינו, אנחנו עוד מסוגלים איכשהו לחקור, אבל גם זה בצורה מוגבלת ביותר. הרי הבריאה היא מערכת אינטגרלית, אנלוגית, סגורה, שבה אי אפשר להכיר את הפרט הקטן ביותר אם לא מכירים את המערכת כולה, כמו בתמונה ההולוגרפית.

לכן, איננו יכולים לברר ולשפוט בצורה נכונה אף פרט ולו הקטן ביותר של הבריאה. ואנחנו רואים שכאשר חודרים לתוך חלקי היסוד הקטנים ביותר, אנחנו מגלים שם אינסוף: בפיסיקה הקוונטית, בפיסיקה המולקולרית, בביולוגיה של התא. לכאורה, מה יכול להיות בחלקיק כל כך קטן? אך כאשר מתחילים לחקור אותו ולחדור לעומקו, אנחנו מגלים שם עולם שלם שאין לו סוף, שגבולותיו נעלמים.

אפילו ביקום הענק זה לא כל כך ברור כמו על החלקיקים הקטנים, שבתוכם אנחנו הולכים לאיבוד ונעלמים. השכל שלנו אינו מסוגל לתפוס דברים כאלה. וכיצד אנחנו יכולים להבין את המידע הרוחני שנמצא מעל תפיסתנו? אנחנו רק רואים שהוא עדיין בלתי נתפס ואיננו יודעים האם אי פעם נוכל להבין זאת.

ברגע שאנחנו משיגים משהו חדש, מייד מתגלה לנו מרחב גדול יותר, בלתי מוכר, מלא בשאלות ואפשרויות בלתי מוגבלות. אך, על סמך ההשכלה שאנחנו מקבלים באותה הדרך של הבירור, ההבנה והגילוי, אנחנו רואים שאיננו מסוגלים לשפוט על מה שעדיין לא השגנו ומה שנמצא מעלינו.

אנחנו בסך הכול נבראים ורק הגאווה אינה מאפשרת לנו לראות את עצמנו באור האמיתי. איננו מבינים עד כמה אנחנו קטנים ומוגבלים, איננו מודעים עד כמה הגאווה שלנו מסתירה את עינינו ואינה מאפשרת לנו לראות את האמת. הרי בעצם מיהו האדם? זהו יצור שנתנו לו יותר שכל כדי שיוכל לחקור את עצמו ואת חייו, לגלות את קטנותו ואת אפסותו ולרצות לגדול.

ובמקום זה אנחנו צועקים כמו ילדים קטנים: "לא, אנחנו כבר גדולים!" כפי שנאמר: "גאוות אדם תשפילנו". האם איננו מבינים שהתכונה היחידה שיש לנו היא תכונת הקבלה, ללא תכונת ההשפעה. וללא שתי התכונות הללו, הקבלה וההשפעה, שנמצאות בטבע כולו, ללא שיתוף הפעולה, הספיגה והפליטה – אין חיים. והאדם שואף לתפוש את הכול לעצמו.

יש לנו רק כוח אחד, ולמרות שאנחנו יודעים שקיים עוד כוח נוסף, כוח ההשפעה, אך איננו רוצים אותו. לכן, בלתי אפשרי לומר שאנחנו חיים. הרי החיים וההתפתחות בטבע כולו מתרחשים רק בעזרת שיתוף הפעולה בין שני הכוחות שנמצאים בהשתוות זה עם זה ומתפתחים זה על ידי זה: פעם מתרחשת הספיגה ופעם הפליטה, הקבלה וההשפעה.

אצלנו אין דבר כזה, אנחנו פשוט מתים במובן הרוחני בגלל האופי האגואיסטי שלנו. אם היינו רוכשים תכונה נוספת, השפעה, והיינו מתחילים לפעול מתוך שתי התכונות הללו, פעם מקבלים ופעם נותנים, על ידי הפעולה הזאת היינו יוצרים חיים. אנחנו בעצמנו היינו הופכים לתאים חיים, כמו התאים הביולוגים שמהם אנחנו בנויים, והיינו יודעים גם לקבל וגם לתת, כלומר, לקבל על מנת להשפיע. וזה אומר שאתה מתקדם ויוצר חיים, מעצב מעצמך "אדם".

אך אם אין לנו את זה, אלא יש רק תכונה אגואיסטית אחת, מה אנחנו יכולים לעשות? בשכל אנחנו מבינים שללא התכונה השנייה בלתי אפשרי, הרי כך בנוי הטבע כולו, אך הגאווה מעוורת אותנו, הופכת אותנו לילדים קטנים בלתי מפותחים.

תראו מה עושים מנהלי העולם הזה. הם אפילו כבר לא מקשיבים לעצות של המדענים. נפוליאון כשהיה יוצא למלחמה, היה תמיד לוקח עימו מדענים ויועצים והיה ממקם אותם במרכז המחנה, תחת שמירתו של הצבא שלו, כדבר היקר ביותר. אותו הדבר היה עושה אלכסנדר מוקדון בזמן מסעותיו. החכמה הייתה תמיד נערצת על ידי האנושות כדבר היקר ביותר. כל שליט היה מעודד את ההתפתחות המדעית, היה פותח אוניברסיטאות צמודות.

אך היום כל המדענים אומרים למנהיגים על כך שאנחנו חיים לא נכון ומתקרבים להשמדה עצמית, והם לא רוצים לשמוע. לראשונה בהיסטוריה אנחנו הגענו לכך שלא רוצים להקשיב למדע. האגו אומר: "אני אמלוך!", ובמקרה הזה גורלנו נחרץ.

אינך רוצה להסכים עם הבורא? אל תסכים! אתה תגיע למצבו, לדרגתו, ואז תחליט. עכשיו אף אחד לא מכריח אותך להסכים, הרי, איזו הסכמה יכולה להיות בכוח?

מתוך שיעור על פי מאמרו של הרב"ש, 11.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הרע הוא חוסר היכולת שלנו להרגיש את הטוב
חוקר את עצמי מהצד
טוב ומיטיב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/f7gm1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest