קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני מפחד ללכת עד הסוף, כי אני מפחד להתנתק מחיי הגשמיים. הייתה לי תקופה, שלא חלפה חצי שעה מבלי שאחשוב על מה שלמדתי, מה אני צריך, ועוד כל מיני התחבטויות. הבעיה היא שהתעלמתי מחיי, הלכתי אמנם לעבוד וקיימתי את חובותי, אבל חברתית התנתקתי מהסביבה. אפילו ברמה של לא יותר מ"שלום".
מה אני אמור לעשות? האם אני אמור להתנתק מהגשמיות או לחבר בין העולמות?
תשובה: אתה לא חייב כלום לאף אחד. תעשה רק מה שאתה באמת רוצה, ולא מה שהסביבה רוצה ואז אתה תהיה "אתה" ולא "הסביבה".
שאלתה של שירלי: שלום רב, בעלי ואני לומדים ביחד כשנה, אני עוסקת בהפצה והענין שלי בקבלה באופן טבעי הולך וגדל. בתקופה האחרונה, בעוד ההשתוקקות שלי לעולם הרוחני גדלה אני מאבדת ענין בעולם הגשמי, בעיקר בדעותיהם של אנשים, והסביבה הקרובה אלי סובלת מכך מאד. אני מרגישה שהאגו הגדל שלי, או לחילופין העובדה שאני מממשת את זכות הבחירה החופשית שלי, פוגעת ברגשותיהם. האם סטיתי מהדרך?
תשובה: האנשים בסביבתך, כאגואיסטים נורמליים, חושבים רק על עצמם ורוצים שתחיי כפי שהם חושבים שזה נכון – כך הם משעבדים אותך. האם את מסכימה עם זה? האם זהו תוכן החיים שלך? עלייך להבין כי לקשרים הגשמיים עם הסביבה הקרובה אלייך אין שום קשר לרוחניות – את הגופות שלכם יקברו בנפרד… ההחלטה בידייך.
שאלה של מורן: אנחנו זוג שלומד ומפיץ, אך חיים את חיינו החיצוניים בסביבה פיזית גשמית רגילה. האם הייסורים שלנו הם תוצאה מהריחוק, מהשגת הסביבה המטרתית במלואה, האם עלינו להתקרב אל לב ליבה של הסביבה ולזרז את הזמנים? האם זה שליבנו מושך לשם זהו המדד היחיד?
תשובה: אם לא תגיעו לבחירה, אז כל חייכם כך תתנדנדו.
