הבושה עשתה מהקוף בן אדם

שאלה: בזמן ההתפשטות הראשונה של האור (כתר) עדיין לא קיים כלי, אז במה מתלבש האור הזה?

תשובתי: מובן שזה עדיין לא נקרא כלי. לכן זה נקרא "בחינות התפשטות של האור ישר", ולא בחינות הכלי.

כמו כן ניתן לכנות זאת בחינות התפתחות הכלי, אך מובן שעד "בחינה ד' שבד' " עדיין אין כלי שאותו ניתן היה לכנות כנברא עצמאי.

רק לאחר שבחינה ד' עושה צמצום, בכך שמתפשטת ממעלה למטה ומשיגה את העולם הזה, אפשר לומר, שהכלי מסיים את התפתחותו. ורק כאן בעולם הזה, היכן שהנברא ירצה לחזור חזרה לשורשו, הוא יכול להיחשב כעצמאי ובעל נקודת בחירה חופשית, שאותה הוא יכול להרחיב מנקודה עד למימדים של עולם אין סוף.

בהתאם להרגשת נקודת החופש הזאת ומידת התפתחותה, הוא נקרא נברא. ורצון לקבל פשוט אינו נקרא נברא. זהו נברא רק מצד הבורא, בעל הבית. נברא אמיתי, הוא מי שניצב מול הבורא כבעל רצון עצמי.

לכן הטבע הדומם, הצומח והחי, אינם נחשבים לנברא, אלא קיימים באופן אינסטינקטיבי תחת שליטתו המלאה של האור וללא כל עצמאות. באותה הצורה, באופן בלתי עצמאי, קיימים בינתיים רוב בני האדם, בכך שמצייתים לפקודות הטבע שלהם.

ואילו הבחירה מתחילה, במקום בו הנברא מרגיש בושה מחוסר ההתאמה שלו לבורא, דבר המחייב להשלים את עצמו. ומצב כזה נקרא נברא.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 19.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בושה היא ההופכיות לשלמוּת
בושה שלא נותנת לחזור לאין סוף
הדרך מגן עדן וחזרה