הבורא הוא הערב לערבות שלנו

שאלה: האם אנחנו צריכים לנהל מלחמה יומיומית עם עצמנו, כדי לצאת ממצרים ולהגיע להשפעה?

תשובתי: מצד הבורא המלחמה הזאת מתנהלת ללא הפסקה, כל רגע. ומצד האדם, לפי מידת היכולת שלו לעורר את עצמו. הבעיה היא שאנחנו עושים הפסקות גדולות מדי ונזכרים בזה רק לאחר שעובר זמן רב, כשאנחנו סוף סוף באים לקבוצה, שומעים שָם משהו ומתעוררים. אנחנו מאבדים זמן.

ואז, במקום להתקדם מהר ובדרך נעימה, מתוך הרגשת השראה, כמו בהרפתקה מרתקת, אנחנו בקושי זוחלים, מונָעים על ידי מכות ומצבים קשים, סובלים מאפיסת הכוחות שלנו. וכל זה, מפני שאיננו מזרזים את הזמנים.

האדם צריך לפעול בצורה שתוביל אותו לבקש כל פעם דרך הסביבה את ההתעוררות שלו. אף פעם איננו יכולים לעורר את עצמנו. ההתעוררות מגיעה מהבורא, מלמעלה, ולאדם נדמה שהוא התעורר בעצמו. על אף שכמובן, הוא בעצמו לא היה יכול לעשות שום דבר. האדם הוא פשוט "חומר גלם", שמשפיעים עליו כוחות כלשהם.

אך כשקיבלתי התעוררות מלמעלה, אני חייב לפנות איתה לקבוצה ולהשפיע עליהם, כדי שהם לא יעזבו אותי. אני צריך לכרות איתם ערבות הדדית, כדי שאני אעורר אותם והם יעוררו אותי, וכל אחד לא ישכח את האחרים.

וגם הבורא יהיה נוכח בתוך הערבות שלנו, כעֵד, שערב לכך שאנחנו נוכל לעורר זה את זה ללא הפסקה! הרי מהיכן עוד יכול להיות לנו כזה ביטחון? אנחנו מושכים אותו ודורשים שהוא לא יעזוב אותנו ויעזור לנו כל הזמן להישאר רגישים. אם אחד ייפול, האחר יעזור לו לקום. 99% מהקבוצה תיפול, והאחוז האחד שנותר יעורר אותם לחיים. הבורא אחראי לכך שאפילו אחד מאיתנו לא יברח ולא ישכח את הערבות הזאת, אלא יצליח לעורר את כולם! ואז נוכל להתקדם.

אם אנחנו רוצים להשיג כזאת ערבות, אז הבורא יהפוך להיות הערב שלה ויחזיק אותה בכוחו, ואנחנו נוכל לשמור אותה. זה נקרא : "ניצחוני בניי"…

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עבדות מרצון לאהבה
החזר בתשלום דחוי
אנחנו דורשים – הבורא מבצע!