דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הבורא דוחף אותי – והסביבה תופסת

הבורא דוחף אותי – והסביבה תופסת

אנחנו תמיד נמצאים בשליטתו המוחלטת של הבורא. הוא ממלא אותנו, ומזמין בנו לסירוגין את ההרגשה שלו עצמו ואת ההרגשה של ההופכיות שלו. ההרגשה הזאת יכולה להגיע באופנים רבים ושונים, אך למעשה, קיימים רק שני מצבים.

ואם האדם מנסה כל הזמן להישאר בבירור הזה, ומכיר בכך שהוא עובד רק מול הבורא, הוא חוסך זמן. ואז הוא מבין, שגם בעליות וגם בירידות, גם בזמן שהוא מברך את הבורא וגם בזמן שהוא מקלל אותו, גם כשהוא עולה וגם כשהוא מקטרג – הוא תמיד נמצא בידיו של הכוח העליון, שפעם מסיט אותו מהדרך ופעם, להיפך, מסייע לו.

זה נחשב לעלייה או לקטרוג רק מנקודת מבטו של האדם. ומצד הבורא הכול נראה קדוש, מפני שהכול נחוץ לבירור תכונת ההשפעה, ואין שום דבר רע בכל התהליך שהאדם עובר.

ובכל זאת, כדאי לנו להשתדל שהבירורים שלנו יהיו מהירים ויציבים. כפי שהבורא משחק איתנו, כך גם אנחנו צריכים לשחק מולו, כדי לנטרל את המשחק הזה. הבורא מעלה או מוריד אותך, וגם אתה תשתמש בסביבה באותו האופן: תשפיע לה או תקבל ממנה, כדי לאזן את העליות והירידות שלך.

בין כל העליות והירידות האלה, אתה צריך למצוא לעצמך, בזכות הסביבה, איזה מין מצב ביניים יציב, שלא ישתנה. כלומר, עליך להשתמש בסביבה כבלם, כמחסן כוחות, שעוזר לך להישאר באיזון גם בעלייה וגם בירידה, ולשפוך ממצב למצב את הכוחות, הכוונות והרצונות, גם כשאתה נמצא הכי עמוק וגם כשאתה בשיא הגובה.

ובצורה כזאת, הסביבה תעבוד בדומה למיישר מתח, וכל העליות והירידות שלך יצטברו למצב אחד: גילוי הבורא ככוח אחד.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 22.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מתאזנים
המשתנה האחרון במשוואה
צעד קדימה ועוד צעד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NOmoc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest