הארה קלה מאחורי הוילון

שאלה: למה האור צריך דווקא אותי? האם אני עד כדי כך חשוב?

תשובתי: חסר לנו חיסרון, רצון, כדי לגלות את העולם הרוחני העליון והשלם. לא האור זקוק לך, אלא אתה זקוק לאור, כדי שהוא יבנה בך חיסרון נכון. כי כשאתה באמת תרצה את ההשפעה, אתה תגלה אותה.

אנחנו גם עכשיו נמצאים בים של האור, אך לא מרגישים דבר, משום שאין לנו חיסרון. אבל אם אני אזמין על עצמי פעולה מוקדמת של האור, הוא יבנה בי את החיסרון הזה, ואז אני סוף סוף ארגיש את מה שחסר לי.

דוגמה פשוטה: אני לא רוצה שום דבר בחיים, אני שרוי באדישות. אבל מגיע חבר ומזמין אותי לטייל. אני מסכים בחוסר רצון, ותוך כדי הטיול הוא לוקח אותי לטייל ליד מסעדה. אני מריח את הריחות שמגיעים משם, מקבל תיאבון, ואז מתעוררת בי תחושת רעב קלה. אז אנחנו נכנסים למסעדה ותוך כדי האכילה, כפי שקורה בדרך כלל, "עם האוכל בא התיאבון", באמת מגיע התיאבון האמיתי.

לכן, צריך לפתוח את הוילון בהדרגה. בהתחלה אנחנו רק "מריחים" את האור, בזה שמזמינים אותו מרחוק, ואחר כך טועמים, וכך על ידי זה נברא בנו הכלי.

אני אומר לילד, "תטעם, זה ימצא חן בעיניך".

– "לא רוצה! לא אטעם!"

– "תעשה זאת למעני."

כך האור בורא את הכלי.

מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 16.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עבודת הנמלים של האור
לבקש מהאור שיזרז את ההתפתחות
העיקר לא להתנגד