קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אמרת, שהדת עשתה עבודה טובה, כשהראתה לנו "כיצד צריך" להיות יחד, שבעזרת הדת האגו אנושי היה פחות או יותר נסבל.
לצורך העניין, בוא נתאר מצב בו אין דת, ולא היתה. במצב כזה האגואיזם היה קורע את האנושות לגזרים הרבה יותר מהר ודרך הייסורים היתה מגיעה מהר יותר למסקנה המתבקשת, שצריך ללמוד קבלה ולהשלים את מטרת הבריאה. יוצא, שהדת לא רק מזיקה, אלא מאוד מאוד מזיקה. מה דעתך?
תשובה: תפקיד הדת בהיסטוריה האנושית יהיה מובן רק לאחר שנשיג את הכוחות המנהלים את המציאות. עד אז עלינו ללמוד מהמציאות. כך מתפתח עולמנו, דרך אמונות חשוכות, לאחר מכן אמונה בדתות, אמונה במדע ולאחר מכן מגיעים לחוכמת הקבלה – וכאן יש אפשרות לפקוח את העיניים בתכונות חדשות, לראות את העולם האמיתי.
על המצב שלפני לימוד חוכמת הקבלה נאמר שהוא כמו חלום, או העדר מודעות. כל עוד אין לכם יכולת להרגיש את העולם האמיתי, כל עוד אתם חולמים, תסכימו עם הרגשותיכם, תתקדמו, ואור הלימוד יעורר אתכם.
אני מקבל את כל המתרחש בעולם כאמצעי שניתן לי לצורך ההתפתחות שלי. רק בצורה כזו אני שופט את המציאות. בזמננו, הדת צריכה להשלים, להשתנות ולשנות את עצמה על מנת לתת מקום לקבלה. עליה להשאיר לעצמה רק תפקיד של מילוי תרבותי בחיי האדם, וללא טענה לידע על נשמתו של האדם, על העולם הבא וכו', כי על הדברים האלה אין לדת שמץ של מושג. תפקיד הדת הוא, תמיכה פסיכולוגית באדם חלש, כמו פסיכולוג, לא יותר. רק כך תוכל הדת לצאת מהמשבר שלה, רק אז תפסיק לזרוע פחד ולהשתמש בכוח ותזכה לכבוד.
הקבלה מבררת את היחסים בין האדם לבורא, בכך שהיא מגלה לאדם את הבורא. לדת כזו אני משייך את עצמי וקורא לעצמי דתי, ולא לדת מעוותת, מכאנית ונטולת משמעות שדורשת רק מוסר ללא שום תרעומת.
בעל סולם מכנה במילה "דת" רק את חוכמת הקבלה, כל השאר הוא תרבות, מסורת ומוסר (ראו "מהות הדת ומטרתה"). הרבה אנשים משווים בטעות את התורה עם המוסר, מכיוון שהם לא גילו את הדת האמיתית. אני קורא להם: טעמו וראו (קבלו את האור העליון לנשמותיכם ותגלו), כי טוב הבורא.
גם המוסר וגם הדת מכוונים למטרה אחת – לרומם את האדם מהאגו לאהבת הזולת. אך הם רחוקים זה מזה, כמו שרחוקה מחשבת הבריאה ממחשבות הנבראים. הדת (הקבלה) נגזרת ממחשבת הבריאה, ושיטת המוסר היא תוצאה של ניסיון החיים הגשמיים.
