האם קיימים חיים ללא מסך?

באמצעות האורות המקיפים והכלים דעיגולים אנחנו נעים קדימה ועוברים במרחב הרוחני ממצב למצב. כלים דעיגולים, הרצונות, הכלים, נבדלים בכך שאין להם מסך ולא מבצעים זיווג דהכאה במידת ההשתוות לאור. רק המסך מוסיף לכלי את ההשתוות הזאת, את הקשר שהודות לו, הכלי קובע בעצמו את כיוון התנועה.

אמנם, לכלי דעיגולים עדיין אין מסך שהיה מעמיד את הרצון שלו בקו ישר, ממעלה למטה, במידת ההתאמה שלהם לתכונת ההשפעה. ובכל אופן, כלים ללא מסך גם כן חיים, נעים ומשתנים תחת השפעת האורות המקיפים. באמת, איך היינו יכולים להתקדם מהעולם שלנו דרך כל תקופת ההכנה לקראת המחסום והכניסה למציאות הרוחנית, אם האורות המקיפים לא היו משפיעים עלינו? באיזה אמצעים היינו משתמשים? הרי אין לנו מסך. יוצא, שהיינו ניתנים לחסדי הזרם והמקרה?

אך אם הכלים בכל זאת נמשכים למסך, אם מתעוררת בהם הנקודה שבלב ונותנת דחיפה ראשונית לתיקון, לאמת, אז הם נופלים תחת השפעת האורות המקיפים. האורות האלה פועלים בשיתוף עם מאמצי הכלי, עם הרצון והדרישה שלו, כמה "טיפשית" שהיא לא תהיה. כך גם ילדים שאינם יודעים בוודאות כיצד להתקדם קדימה, לא מבינים את משמעות מעשיהם, ובכל זאת גדלים ומתפתחים. כל זה הודות לאורות המקיפים.

הביאו אותי לקבוצה, ואני אעשה את מה שטוב בעיניי חבריי. מבלי שיהיו לי שׂכל וכוח, אני עדיין לא מבין בוודאות מה מתרחש, אך אני מרגיש שזה חשוב עבורי. כל עוד האדם לא נכנס לעולם הרוחני, הוא לא יודע אם הוא חי או מת, הוא אינו מבין בעזרת מה ואיך הוא חי. בכלל איננו מתמצאים במצבם הריאלי של העניינים, עד שלא נגלה את הבורא לפחות בדרגה המינימאלית. ולכן האורות המקיפים מובילים אותנו, אנחנו מושכים אותם ורוצים שהם ישפיעו עלינו.

בחושך, ללא מסך, ללא כונה על מנת להשפיע, בכוונה אגואיסטית של לא לשמה שנובעת בהכרח מהשבירה, אנחנו בכל זאת נמשכים ללשמה, להשפעה. אפילו שאנחנו מפחדים, אפילו שאיננו רוצים, אך כבר לא אדישים לזה. ולכן במצב כזה פועלים עלינו אורות שאינם שייכים לקו (ליושר), אלא לעיגול, לסביבת חברים שבה אנחנו עובדים.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "בית שער הכוונות", 15.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
מלחמה נגד עמלק
אינדוקציה רוחנית