האם להאמין לשׂכל או ללב?

שאלה: האם כדאי להאמין לטיעונים של השכל או לקול של הלב, לרגשות?

תשובתי: לא לזה ולא לזה, האם אפשר לבטוח ברגשות? הרי ברמה הגשמית אנו כל הזמן טועים בגללם ואם מאמינים לשכל אז לא ברור לאן הוא מוביל אותנו. במה שנוגע לדרגה הרוחנית, מקובל, על אחת כמה וכמה, אינו מאמין לא לרגשותיו ולא לשׂכלו, הוא רוצה שהאור העליון ינהל את רגשותיו, ושכלו יהיה רק תוצאה מהשפעת האור. מקובל מכוון את עצמו תמיד לדבקות עם המקור העליון. באותה מידה שבה המקור העליון שולט בו, הוא מרגיש בדרגה נכונה, טובה ובריאה. גם ביחס עצמו הוא לא צריך לסמוך על המחשבות ועל הלב. כך זה מנקודת מבטה של חכמת הקבלה ולא מנקודת מבטו של האדם הפשוט שמנוהל רק על ידי רגשותיו הגשמיים. אדם פשוט בטוח שהרגשות והשׂכל הגשמיים שלו, הם אישיים שלו ואילו מקובל רואה, שהרצונות, הרגשות והמחשבות כלומר השׂכל שלו, אינם שלו אלא הם בסך הכול תוצאה של השפעת האור המיוחד עליו שנקרא "אור מקיף" או "אור עליון". זה ההבדל בין מקובל לאדם פשוט, לכן התפקיד של מקובל הוא למשוך על עצמו עוצמה גדולה יותר ויותר של אור, מפני שאין לו שום דבר אישי. עלינו כנבראים לקשור את עצמנו למקור שברא אותנו ולהשתדל לקבל ממנו השפעה מרבית.

שאלה: האם מקובל משתמש באותם רגשות ותחושות שמגיעים אליו, או שהוא בכלל לא מתייחס אליהם?

תשובתי: בוודאי שהוא משתמש בהם, עליו לברר באופן ברור מה הוא חווה עכשיו ולמה רצוי להגיע ברגע הבא. מקובל כל הזמן מחפש בתוכו רגשות שיאפשרו לו להיצמד אל הכוח העליון כדי להרגיש שהוא נמצא בשליטתו ואין אף אחד פרט לו, הוא מנהל אותו מכל צדדיו בכך שמעורר אותו גם ברגשותיו השליליים וגם ברגשותיו החיוביים, כדי לפתח בתוכו בצורה מכסימלית מהירה ויעילה, איברים להרגשתו, בכך מסתכמת מטרת ההתפתחות של מקובל.

מתוך שיעור וירטואלי, 21.8.2016