האם כדאי לבכות על העבר?

שאלה: הדעות בחברה התפצלו כאשר אנשים חושבים איך לחיות ובמה לעסוק לאחר נגיף הקורונה. ישנם כאלה שמביעים דאגה וחרדה שנחזור לעידן שלפני הנגיף. וישנם כאלה שרוצים, שהכול יחזור ונתחיל לחיות כמו קודם. מה עלינו לעשות, כיצד לחיות ובמה לעסוק לאחר נגיף הקורונה?

תשובתי: אינני סבור שכבר עברנו את התקופה הזאת, למרות שרבים היו רוצים בכך. נגיף הקורונה עדיין לא עשה את מה שעליו לעשות: לקדם אותנו לבניית חברה אינטגרלית. אנחנו עדיין לא הרגשנו את ההשתוקקות הזאת, לא הרגשנו את זה על עצמנו ולכן זה לא יהיה טוב אם נעזוב הכול בצורה כזאת ונחזור למצב הקודם.

קודם חשבנו שעוד מעט תהיה מלחמת עולם שלישית וזיהמנו את כדור הארץ, את האוויר, את המים, את האוקיינוסים וכולי. ואז נוצר מצב או שכדור הארץ ישמיד אותנו, או שאנחנו נשמיד אותו. היה לפנינו קיום חסר תכלית שאינני יודע למה טוב לחיות כפי שחיינו. אנחנו חיינו לגמרי ללא תכנון, לא ברור לשם מה, למען מה, פשוט, לחטוף לעצמנו כמה שיותר, לטוס כמה שיותר ברחבי העולם, כאשר מדי פעם כבר שוכחים איפה היינו.

עם זאת, הילדים שלנו נותרו חסרי בית, למרות שלכל אחד מאיתנו יש דירה. לא ברור לנו מי אנחנו, אנחנו בכלל לא מבינים כיצד אנחנו קיימים ובשביל מה. רק כדי למלא את הזמן שלנו ולהיות כמו אחרים? כאילו שמישהו ממציא איזו שיטת חיים איפה שהוא, ואנחנו מנסים ליישמה. האנושות המסכנה, האומללה והמבולבלת חיה מבלי לחשוב על שום דבר. אתה מסתכל על המוני בני אדם בקונצרטים או באירועים המוניים אחרים ולא רואה שום הבדל בין אסיפה של בני אדם במאה ה – 21 לבין המאה הראשונה באימפריה הרומית. אותם דחפים, אותם טעמים: "לחם ומופעים".

אנחנו צריכים להבין שהחיים הקודמים לא היו כל כך טובים וחסרי דאגות שעלינו להשתוקק לחזור אליהם. אולי יש לנו פתאום הזדמנות לא סתם לחזור לחיים הקודמים, אלא גם לתקן אותם במשהו? בואו ננסה לעשות את זה. בואו ננסה לא לפתוח את כל תהליכי הייצור, שכל כך מזהמים את הטבע שלנו, שחנקו אותנו ועוררו המון מחלות.

תראו מה נהיה היום עם האטמוספירה, עם המים, עם עולם הצומח והחי, הכול הבריא והעולם נושם לרווחה, כאשר האדם נרגע קצת. בואו נעשה כך שהטבע יהיה טוב יותר, זה הרי הבית שלנו! אני לא חושב שאנחנו צריכים לבכות על החזרה לעבר. אנחנו רוצים לעבוד, ליצור, להוליד ילדים, להתפתח? נכון. אבל בכל זאת צריך להביא את כל זה לאיזה תהליך נורמלי באותן מסגרות שבהן האווירה האקולוגית והחברתית מאשרת לנו באמת להיות מרוצים מעצמנו.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 03.05.2020