דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האם יש לי מספיק שכל כדי לבטל את השכל שלי?

האם יש לי מספיק שכל כדי לבטל את השכל שלי?

שאלה: בחכמת הקבלה נאמר: "לא החכם למד". אז מדוע, אם כן, בזמן הלימוד של "תלמוד עשר הספירות" אתה שואל האם אנחנו מבינים או לא? האם ספר הזוהר בלבד, שבו צריך להרגיש ורק להרגיש, אינו מספיק? אולי, "לא הטיפש לומד"?

תשובה: הדבר המעניין הוא, שההתקדמות הרוחנית למעשה אינה תלויה בידע הנרכש. זה ברור ובטוח. כל העניין הוא בהשגה, וההשגה מגיעה כאשר אני משקיע מאמצים בחיבור, ברצון להזדהות עם הזולת, לצאת מעצמי, לשכנע את עצמי בכך שהתמונה הגלויה זה העולם שלי, חלקי נשמתי, שכל המציאות – זה הנשמה שלי, והמזיקים והשונאים הם הקרובים והמועילים ביותר בשבילי.

מתברר, שהכול הפוך. ומצד אחד, בזה תלויה ההתקדמות שלי.

אבל, מצד שני, אנחנו רואים שהאר"י התחיל להסביר את חכמת קבלה כמדע במובן המודרני של המילה. הרי, דווקא האר"י פתח עבורנו את העידן של התיקון, ממנו הוא מתחיל. אז, כבר במאה ה- 16 הוא נתן לחכמת הקבלה אופי מדעי, הסבר מדעי, ולראשונה תיאר בצורה ברורה את מבנה ה"עולמות הרוחניים", ה"פרצופים", ה"ספירות", ה"אורות", ה"כלים", החוקים, הדירוגים וכו'.

אחרי האר"י עוד כמה מקובלים כתבו יצירות כאלה, ולאחר מכן הגיע בעל הסולם, המשיך את אותו הכיוון, כתב את "תלמוד עשר הספירות" שמבוסס על ספרי האר"י, בצורה של ספר לימוד מקיף עם הגדרות מדויקות ותשובות לשאלות. בנוסף, הוא כתב את הפירוש על ספר הזוהר, ושוב השתמש באותו המינוח המדעי.

מדוע אנחנו צריכים את כל זה? אולי, אכן מספיק לקרוא את החומש – הסיפור על יציאת מצרים, כמו גם על האירועים האחרים של ההיסטוריה העתיקה? אבל מתברר, שכלל איננו מבינים במה מדובר שם באמת. בגישה המדעית ברור לנו שאנחנו לומדים את תהליך הדבקות עם הבורא, ובתורה אני ממש לא יכול למצוא את עצמי, להרגיש את הצורך בשינויים פנימיים, לקבוע את האמצעים…

עם זאת, הגישה הזאת הייתה טובה לתקופה שהאנשים השיגו את הבורא בדרך ייסורים. אסור לנו לשכוח שבתקופת התורה, הנביאים והכתובים היה ניתן להגיע להשגת הבורא באמצעות מאמצים פשוטים, כפי שכתוב: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה". בנסיבות כאלה, אתה קורא את המקור, התנ"ך, ורוצה בעזרת הקריאה הזאת להגיע לבורא. ואתה אכן מגיע אליו…

אבל אז הרצון האגואיסטי קפץ למימדים כאלה, שדרך ההשגה הקודמת נהייתה בלתי אפשרית. אז המקובלים החלו לכתוב באופן שונה – בצורה של המשנה והתלמוד. הספרים האלה מדברים על אותם הדברים כמו התנ"ך, אבל בהקשר של חוקים. מה שהתורה מסבירה כאילו מנקודת המבט של המוסר, התלמוד מציג במסגרת נוקשה: אתה לוקח ונותן, אם לקחת כך וכך, אתה חייב להחזיר כך וכך, מגיע לך סבל כזה או שכר כזה.

באופן עקרוני, חכמת הקבלה מדברת על חוקי הקשר בין "אורות" ו"כלים". העוצמה של האור אין סוף לא משתנה, אבל קיימות חמש מדרגות רוחניות. במדרגה הראשונה האור עובר בצורה ישירה ונקרא "יחידה". במדרגה השנייה האור עובר דרך "פילטר" מיוחד, שמצמצם אותו לרמה של "אור החיה". במדרגה השלישית שני הפילטרים מחלישים את האור לרמה של "נשמה". וכן הלאה, עד לרמה של "אור הנפש".

האם יש לי מספיק שכל כדי לבטל את השכל שלי?

במערכת הזאת פועלים עוד חוקים רבים, אבל העיקר הוא – הקשר בין ה"אורות" וה"כלים". זאת כל חכמת הקבלה, ואין בה שום דבר אחר. עם זאת, היא מתוארת בדרכים שונות, ומחברי ספר הזוהר גם השתמשו בגישה שלהם – שפת המוסר. ולאחר מכן, בתקופת האר"י, התחילה בעולם ההתפתחות המדעית הטכנולוגית, והדור החדש דרש שפה חדשה, מדעית. אבל למעשה, האר"י כתב על אותו הדבר, על הקשר בין "אורות" ו"כלים", על החוקים שפועלים במערכת הזאת. אנחנו לומדים על "עולמות", "פרצופים", "מדרגות" – במילים אחרות, הרצון עם ה"מסך" והאור שתואם לו. הרי, חוץ מזה, אין כלום.

האם יש לי מספיק שכל כדי לבטל את השכל שלי?

ואז, בדרך לתיקון, אנחנו נעשים יותר ויותר קפדנים כלפי החוקים. לדוגמה, אם מכשיר הטלוויזיה שלי לא עובד טוב, אני מסביר את זה בתחושה: יש הפרעות בצבעים, יש קצת יותר אדום, קצת פחות ירוק, ואין כחול בכלל. ואז מגיע המומחה ואומר: צריך לשים נורה עם מאפיינים כאלו וכאלו, ועוד להלחים איזה ממסר…

כאשר אנחנו נכנסים יותר ויותר פנימה, אנחנו מתחילים, מה שנקרא, "לשחק עם מספרים", עם המפרטים הטכניים. אם אתה רוצה לדבר איתי על המדרגות הרוחנית, תסביר לי בדיוק באיזה סוג של מצב מדובר, איזו מדרגה, איזה רצון, איזה "מסך", איזה אור. אתה צריך לדבר איתי בשפת המספרים, שאני אבין על מה אתה מדבר. הניסוחים המעורפלים לא מתאימים. כך גם הטכנולוגיה המודרנית מחייבת אותנו לדיוק רב יותר במדידות והגדרות. ולכן, בין אם נרצה בכך או לא, השפה המדעית של חכמת הקבלה קרובה לנו, על אף שעדיין איננו מסוגלים להבחין במה עומד מאחורי זה.

נניח, שאתמול הייתי במצב אחד, והיום – במצב אחר.

– מה ההבדל ביניהם? אני שואל.

– אתמול היה לי קצת יותר טוב, אמנם, לא בדיוק…

– אני לא מבין. תן לי נתונים מדויקים, הקידוד שאני יכול לשחזר בתוך עצמי ולהרגיש את אותו הדבר. תעביר את הנתונים ולא את ההתרשמויות.

הרי, כולנו חייבים להתחבר עם המערכת המשותפת. אבל איך, אם לא יהיה בינינו ערוץ תקשורת שעובד בתדר אין סופי ושמספק החלפת מידע אידיאלית?

ולכן אתה תצטרך להיות מומחה כדי להבין בטלוויזיה "שלך", ולאחר מכן, במערכת כולה. הרי היא שלך. היא – זה אתה.

כאן מתעוררת השאלה: כיצד אנחנו רוכשים את השכל הזה? על ידי כך שמבטלים את השכל שלנו, מה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: המורה בבית הספר אומר לי שאחד ועוד אחד שווה שתיים. אני מאמין לו, ולאחר מכן מתחיל לבדוק. מדובר באותה השיטה.

תשובה: לא. הרי, בחכמת הקבלה האדם רוכש תכונות חדשות ושוקל את הכול על ה"מאזניים" החדשים, ומשתמש כבר לא באותו השכל שהיה לו בעבר. על ידי שינוי פנימי, הוא עובר לעולם אחר, למרחב אחר, למימד אחר, לחשבון אחר, רוחני. עכשיו הוא מודד ומשווה דברים על פי האיכות, ולא הכמות, ובשבילו, אחד ועוד אחד לא תמיד שווה שתיים. זה עולם הפוך עם "מערכת חישוב" שונה לחלוטין.

האדם מתחיל לפעול ב"פלח" של מציאות שונה לחלוטין, שלא נראה לעינינו. מדוע הוא מוסתר? מכיוון שהוא אינו תואם לרגש ולשכל שמאפיינים אותנו היום. זאת הסיבה שאי אפשר להשתמש במתמטיקה של היום בעולם הרוחני.

לכן, לא החכם למד, אלא מי שמשנה את התכונות שלו, וכתוצאה מכך, מקבל שכל חדש ש"מתלבש" בהן. האדם מתקן את הרצון, וברצון החדש מקבל "התגלות". הגילוי הזה הוא שכל של סדר גבוה יותר.

לא צריך להיות חכם, להיפך, האדם מבטל את השכל הנוכחי שלו, לא מסכים איתו, כדי לקבל את השכל החדש. אתה צריך מספיק שכל רק כדי לבטל את שכל שלך.

איך אתה עושה את זה? כאן אנחנו צריכים להבין רק דבר אחד: אני צריך להיות תלוי בסביבה הנכונה, ופעם אחר פעם לקבל את השכל האינטגרלי שלה במקום השכל שלי.

בעולם שלנו, הגישה הזאת לא מקובלת לחלוטין. אבל ברוחניות הכול קורה בדיוק כך: אני מתאחד עם הקבוצה המיוחדת שלי. הבורא הביא אותי אליה ואמר: "תתחבר לחברים". אז אני מנטרל את השכל והרגש ומתחיל להתחבר. איך אפשר להסכים לדבר כזה? זה מאוד לא פשוט, להוריד את הראש, "לאבד" את עצמי בקבוצה. מביאים אותי לכך מלמעלה, אבל האם אני מבטל את עצמי? זו השאלה. האם אני מקבל את הגורל שהבורא הציע לי? האם אני לא בורח ממנו? האם אני בכוח נכנס פנימה, למרות הכול, ומשאיר את השכל שלי בצד?…

לימוד חכמת הקבלה – זאת עבודה. עבודה על המצבים שלי, על ההרגלים שלי, על הרצון שלי. היא בשום אופן לא קשורה לכמות הידע.

מתוך השיעור על "תלמוד עשר הספירות", 22.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לא לומדים על ידי השׂכל
האם אפשר להבין את תלמוד עשר הספירות?
עדיף להיות שקדן, מאשר חכם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2298h

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest