דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האם ישנם גבולות לנאמנות ולאהבה?

האם ישנם גבולות לנאמנות ולאהבה?

אנחנו נצטרך לעבור הרבה מאוד מצבים בעבודה הרוחנית. הצעד הראשון הקל וההכרחי ביותר, זה להפוך מ"אני" ל"אנחנו". כי "אנחנו" גם כן עדיין כולל אותי ובו כלולה הגאווה הכללית שלנו. כולם נעלמים במושג הזה, ולא רק אני. אנחנו רואים בחיים הרגילים שלנו, שלאדם לא קשה יחסית להזדהות בצורה כזאת עם הקבוצה, עם קומנדו צבאי, עם המשפחה, לקשור את עצמו עם גופים אחרים.

ואחר כך מגיעות אבחנות יותר גדולות וקשות, תיקון יותר פרטי. אני מתחיל לדאוג דווקא לאנשים השנואים עליי ביותר, שגורמים להכי הרבה צרות ובעיות. וזו אפילו לא סתם שנאה, אלא מלמעלה מגלים לי כאלה דרגות של שנאה ודחייה, שאדם רגיל אפילו לא יכול לתאר אותן לעצמו ולהרגיש אותן. ואילו אני בכל זאת צריך להתרומם מעל לכל האגו שלי ולהשיג כזה מצב, שהאדם הזה, השנוא עליי ביותר, שהייתי רוצה לרמוס אותו, הופך להיות יותר יקר ממני עצמי, ואני מעדיף שהוא יקבל את כל הטוב ולי לא יישאר שום דבר.

לא קל להשיג תיקון כזה, אבל ודאי שבסופו של דבר הוא צריך להיות כזה, ולא סתם באופן כללי, אלא כלפי אנשים ספציפיים. תחילה אנחנו מה"אני" הפרטי שלי עוברים ל"אנחנו" הכללי, ואחר כך ב"אנחנו" מתחילים לגלות את הפרטים, כלומר "אותו".

ובכל הפעולות האלה, ההצלה היא רק גדלותו של הבורא שעולה מעל לחשיבות העצמית שלי, כדי לעזור לי להיפטר בשמחה מה"אני" שלי למען הטוב של הזר. אני עוד אודה על ההזדמנות שניתנה לי להפוך את השונאים שלי לאהובים של הבורא, מפני שמהם הוא יקבל הנאה גדולה יותר.

זה כזה "מזוכיזם" נוראי, שלא ניתן אפילו לתארו לעצמנו, אבל הוא כולו מבוסס על גדלות הבורא. אנחנו נדרשים להעלות את הגדלות הזאת עד לכזו דרגה, כדי שלא יישאר שום דבר מהרגשת ה"אני" שלי. זה נקרא "יש מאין", ואנחנו חוזרים לאין הזה. אבל גם זה עדיין לא הגבול של הביטול העצמי! אבל על הצעדים הבאים עוד נדבר בהמשך…

מתוך ההכנה לשיעור, 06.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שני שלבים בהתקדמות הרוחנית
שלבי הדרך המביאים להשפעה
מסירות הנפש מעל לאהבה ולשנאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/1LgiK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest