דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האם המדעים המדויקים הם באמת כל כך מדויקים?

האם המדעים המדויקים הם באמת כל כך מדויקים?

חכמת הקבלה מספרת לנו על נושא המחקר שלה, מתוך הגילוי שלה, מתוך הדברים שמתרחשים בפועל. המקובלים מגלים את המציאות כשהם משנים את הכלים, את הרצונות שלהם, את התפיסה שלהם, ולכן בחכמה הזו אין קולות שונים של דעות שונות.

מדובר על עובדות. כך גם בפיזיקה ובכימיה – כל מדען יכול לחזור על ניסוי זה או אחר ולהיוודע שבתנאים מסוימים חוק טבע מסוים עובד בצורה מסוימת. כך גם בקבלה, אנשים שונים צופים באותן תופעות הטבע.

מצד שני, בפילוסופיה, כל אחד בונה קונספטים על ההנחות של עצמו ולמעשה מצהיר על מה שעולה על רוחו. ולכן היום כבר ברור שאסור לסמוך על הפילוסופיה.

ולהיפך, הקבלה בעולם המודרני האינטגרלי מגלה את עצמה כמדע אמיתי. כיוונים חדשניים ביותר, כמו הפיזיקה הקוונטית והנאנוטכנולוגיות, מתקרבים למה שהקבלה סיפרה כבר לפני אלפי שנים.

אולם, למדע הרגיל ישנה בעיה גדולה. אם בקצה הנגדי של הסקאלה הפילוסופים יכולים להוציא לחופשי את הפנטזיות שלהם, את הנתונים המדעיים, אנחנו מגלים בכלים, ברצונות שלנו כיסוד שאין לערער עליו.

אנחנו בטוחים שהעולם הוא כזה, כפי שאנחנו רואים אותו. אולם, יחד עם זה, אנחנו לא לוקחים בחשבון את חמשת החושים שלנו – כאילו הם לא קיימים, כאילו הם לא מעוותים את תמונת המציאות שלנו. מדע העולם הזה מוגבל בכך שהוא מתבסס על תפיסה "בהמית" וחוקרת נתונים המגיעים דרך חמשת הערוצים שלה.

להבדיל מכך, חכמת הקבלה משתמשת בגישה הרבה יותר נוקשה.

היא לא מתבססת על האדם עם חמשת החושים החומריים, הגופניים, ה"בהמיים" שלו, אלא מעניקה לו אפשרות לפתח חוש חדש, חוץ גופי, לצאת החוצה, להתעלות מעל עצמו.

איבר החישה הזה באמת נמצא "מחוץ לגוף" – כלומר מחוץ לרצונות האגואיסטיים שלנו. הוא מורכב מ"מסך ואור חוזר". בו האדם תופס את המציאות החיצונית, ומגלה שהיא מהווה "אור" או "בורא".

בכללות, כפי שגילו המקובלים, כל המציאות מורכבת מ"אור" ו"כלי" – במילים אחרות, מרצון שמגיב על מילוי האור.

המקובלים מדויקים מאוד בהגדרותיהם. הם אומרים כך: אנחנו לא יודעים מה קורה מחוץ לרצון שלנו. לכן מדובר רק על הרצון עצמו ועל התגובות, ההתרשמויות שלו. מה בדיוק מעורר אותם, לא ידוע – אנחנו לומדים רק את התגובות ברצון ומכנים אותן "אורות". באופן כזה "אור" הוא תגובה ברצון, ונכון יותר יהיה לומר, תגובה ב"כלי".

הרי רצון בפני עצמו, זה עדיין לא כלי. "כלי" זה רצון המתוקן על ידי כוונה אלטרואיסטית שמיועד להגיב על האור.

הרצון הזה עבר "צמצום", רכש "מסך ואור חוזר", יש לו כבר את כל הכוונון הדרוש. ואז מתגלה בו תגובה נוספת – התרשמות מפעולת ההשפעה, מהמילוי. את פרטי התפיסה האלו אנחנו מכנים בשם "אור".

כך או אחרת, הכול מתרחש בתוך הרצון לקבל, שמפתח את היכולת לעבוד כאילו מבחוץ על ידי "מסך ואור חוזר". כל ההתרשמויות, כל קווי הציור, לא חשוב כיצד נכנה אותם, נשארים בתוך הרצון. בתוך הרצון אנחנו חיים ועורכים את המחקרים שלנו, אותו אנחנו משנים ובהתאם לשינויים האלה מגלים את המציאות.

לא ידוע לי על שום דבר שנמצא מבחוץ. עד גמר התיקון אני סגור בתוך הכלי שלי. ומה לאחר מכן, על זה אנחנו לא מדברים עכשיו.

מתוך השיעור לפי המאמר "קבלה ופילוסופיה", 13.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חכמה לשינוי עצמי 
הפילוסופיה: בית ללא יסודות
חכמת הקבלה והפילוסופיה: למי המילה האחרונה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Ij51u

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest