דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האם אנחנו רוצים לצאת ממצרים?

האם אנחנו רוצים לצאת ממצרים?

שאלה: מדוע אנחנו בכלל רוצים לצאת ממצרים, מה רע לנו שם?

תשובתי: אנחנו כוללים שני חלקים, דרגת "בהמה" ודרגת ה"אדם". לכן, כתוב, "אדם ובהמה תושיע ה' (הבורא)". הכול תלוי עם מה אתה מזדהה, פעם עם הבהמה ופעם עם האדם.

האדם שבי משתוקק לפקיחת עיניים ברוחניות, להבין מדוע ובשביל מה הוא חי, לראות את הדרך קדימה ולהבין את כל המציאות. והבהמה נמשכת לכורסא ולטלוויזיה כדי שיהיה לה נעים ונוח, היא מסתובבת מצד לצד, ויותר לא רוצה כלום.

כלומר, יש לי בחירה – העולם הזה או הרוחניות, אנחנו מתנדנדים בין שני המצבים האלה. וכך יימשך עד גמר התיקון. אנחנו נקבל פיתויים יותר ויותר גדולים כדי ליהנות בצורה אגואיסטית ויותר הכבדת הלב. אפילו במצב הנוכחי יכולים לתת לנו הכבדת לב כזאת שלא יהיה לנו כוח לזוז אפילו מילימטר.

אם טוב לך במצב כזה, אז אין לנו על מה לדבר. אם אין לך צורך בהתקדמות רוחנית, אז אתה צריך עדיין להתפתח בעולם הזה כדי לגלות את אפסיותו.

שאלה: האם להתפתח, נקרא לקבל מכות?

תשובתי: ישנו שלב בהתפתחות האדם שבו הוא מקבל מכות, אולם עדיין אינו מסוגל לברר מדוע ומהיכן הן מגיעות. הוא עוד לא מפותח מספיק. עליו לקבל כמות מסוימת של מכות, לנסות לברוח מהן לכל מיני צדדים עד שירצה להבין מדוע זה קורה.

לפני זה הוא רק רצה להסתתר מהמכות ועכשיו כבר יש לו שאלה והוא רוצה לדעת מדוע הוא מקבל מכות. כלומר, לברר מה הסיבה זאת כבר מדרגה יותר עליונה. הוא לא סתם רוצה למחוק את מה שרע במדרגה הנוכחית, אלא משתוקק לדעת מאיפה זה הגיע ומדוע. הוא כבר גדל.

אחר כך הוא עולה למדרגה הבאה ומברר מדוע מגיעות מכות, הוא מתחיל לבדוק מה המקור שלהן, מדוע כך החיים בנויים ולפי אילו חוקים בנויה המערכת שמענישה אותו. את כל זה הוא רוצה לדעת.

אחר כך הוא עולה עוד יותר ורוצה להכיר לא רק את החוקיות של המערכת העליונה, אלא גם את המטרה שלשמה היא פועלת, כלומר, האם קיימת תוכנית כלשהי. הרי הוא רואה שיש שיטתיות בפעולת המערכת.

אנחנו מתקדמים כל הזמן על ידי מכות. אבל, אני שם לב לא למכה עצמה, אלא מדוע אני מקבל אותה, מה המקור שלה. בסופו של דבר אני עולה מעל המכות ורוצה לגלות את סיבתן. המכות מחייבות אותי להעריך את הסיבה שלהן ואז אני מתחיל להתנתק מהרגשתי ומשאיר את הבהמה לסבול. טוב שהיא סובלת, מפני שאני לא יכול להתקדם אחרת. ואני רוצה להזדהות ולהתחבר עם הסיבה שלהן, כלומר עם סיבת הסיבות.

לכן, אני מקבל בשמחה את התקדמותי. אבל אני לא אתקדם עד שאני לא אקבל מספיק מכות איכותיות בכל מדרגה, בהתאם לשאלותיי, בהתאם להערכתי מה אני מחשיב למכה. נניח שאני קיבלתי מכה, אבל היא לא חשובה לי, אלא חשוב ממי קיבלתי את המכה ועבור מה. זה כבר מצב שונה לגמרי. הבורא הביא אותי לכאן כדי שאני אגלה שהוא זה שנותן לי את המכות.

שיעור מתוך המאמר "וזאת ליהודה", 31.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד נולדת הרגשת הגלות?
תחת עולו של האגו
מצרים, ארץ זבת חלב ודבש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VqWue

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest