דף הבית / המשבר ופתרונו / האושר כמטבע חדש

האושר כמטבע חדש

שאלה: מה התפקיד של הכלכלנים בתנאי המשבר העולמי? הרי הם כמו כולם, נשלטים על ידי אותם בעלי ההון?

תשובתי: באופן כללי, קיימות שתי רמות של כלכלה:

• כלכלה לגדולי עולם, במילים אחרות, תכנית גלובלית המאפשרת לשלוט בעולם. זה כולל צבא, מדינות, כלי תקשורת, משאבים וכן הלאה. באופן כללי, מדובר על "תכנית שליטה". כי הכלכלה ביסודה היא שליטה.

• ומשם יורדת כלכלה אחרת, המורכבת ממערכות ומוסדות המוכרים לנו, והיא מיועדת ל"משחקים" של הכלכלנים הרגילים.

באשר לצמרת, אני לא בטוח שהם הכירו בחוסר האונים שלהם לנוכח המשבר. בנוגע לכך, כדאי להביא שני ציטוטים. אחד מהם שייך לחתן הפרס נובל בכלכלה ג'וזף שטיגליץ, שאמר: "המודלים המאקרו-כלכליים הסטנדרטיים נכשלו בכל המבחנים החשובים של התיאוריה המדעית. הם לא חזו את המשבר הפיננסי, וכשהוא התרחש, הם המעיטו בערכן של השפעותיו".

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, אומר: "יש יותר אי סדר מאשר בעבר, אנחנו במצב מסובך. מה שקורה עכשיו זה לא מה שכתוב בספרים ולא מה שציפינו שיקרה, בנסיבות כאלה, המבצעים מהלכים תחת לחץ, והתיאוריות לאו דווקא מצביעות כראוי כיצד יש לנהוג במצבים כאלה".

זמן קצר לפני המשבר, בשיחה עם אחד מחתני פרס הנובל, אני הזהרתי אותו מפני המשבר שבפתח. הייתה זאת תשובה מתנשאת של מקצוען שנפגש עם חובבן. ברור שהוא היה מנומס ודיבר בכנות. משמעות דבריו הייתה, שזה מצחיק להתנגד לדעתם של מקצוענים בעלי סמכות שלדעתם אין, ולא יכול להיות, משבר.

נכון להיום, כאשר המומחים המובילים מציגים דעות הפוכות, מתעוררת השאלה: מה המשמעות שעומדת מאחורי דבריהם? יתכן שהם רוצים להכין את האנושות לזמנים קשים? הרי הכלכלה היא פוליטיקה יותר גדולה עם כוח נוסף בידיה, ואנשים גדולים לא מדברים בעלמא. לפוליטיקאים יש יותר אפשרויות תמרון והם משנים פרצופים בקלות. לכלכלה אנחנו מתייחסים ברצינות, בכובד ראש, כי מדובר בכל זאת על כסף, על תכניות פיננסיות, על חשבונות מתמטיים מדויקים ועל מקצוענים מנוסים. לכן, הכלכלנים לא יכולים להרשות לעצמם להתבטא בצורה בלתי צפויה, דבריהם מחושבים ושייכים לפוליטיקה גבוהה. ככל הנראה, על ידי ההודאות שלהם הם רוצים להכין את הציבור לבעיות ולצרות הצפויות. בכל מקרה, הכול נמסר במינון מדויק ובזמן המתאים. אין ביניהם מהפכנים, אלא הכול נמצא בסדר מופתי.

ולמרות זאת, נכון להיום, מכונת הכלכלה העולמית יותר ויותר יוצאת משליטה. וברור שהאליטה מחפשת הזדמנות לחזק את שליטתה.

שאלה: האם תוך כדי החיפוש להרחיב את האופקים, הכלכלה מסוגלת להשתחרר מהמסגרת של החשיבה הרגילה והגישה הסטנדרטית?

תשובתי: אם מדברים על כמה עשרות משפחות ש"מנהלות את העסק" ולא על "מערכות העזר" שלהם, הדבר העיקרי שאני יכול להמליץ להם הוא, שצריך להבין את המגמה הכללית של האירועים. אין מה לעשות נגד הטבע. אנחנו חיים על פני כדור הארץ הקטן, "לחוצים" מכל הכיוונים על ידי כוחות הטבע בלי אפשרות להימלט. מתוך חכמת הקבלה ברור לנו גם, שאנחנו נמצאים בתקופת השינוי האיכותי הגדול העולמי, שאין אפשרות להתנגד לו. לכן, אם האליטות רוצות לשמור על השליטה, עליהן להבין את מגמת הטבע. בלתי אפשרי להתנגד לו, אלא אפשר רק להתקדם יחד איתו. כך קורה כל פעם שיש מגמה חדשה, בהתחלה אנחנו מנסים להתנגד, ואם לא מצליחים, אז אנחנו משנים את הכיוון ומובילים את התהליך כדי לשלוט בו.

נכון להיום, בצמרת צריכים לקבל החלטה דומה. אם הם ילכו נגד הטבע לא יישאר מהם כלום, ואם הם יצטרפו אליו, הם ישמרו על השליטה, מפני שהם בעלי שליטה על הצבא, על המערכת הכלכלית, על המסחר, התעשייה, הממשלה… אנחנו צריכים את כל זה גם בהמשך כדי להתקדם עם הטבע.

היום הטבע "מזמין" אותנו, בני האדם, להשתנות מבפנים. לכן, עלינו לבנות כלכלה אנושית חדשה, במילים אחרות, תענוג חדש, מילוי חדש. לא מדובר על "צעצועים" שממלאים את הבית, לא בבית עצמו, לא במכונית, לא בקרנות פנסיה, ביטוח לאומי וכן הלאה. כל זה "כסף קטן". העיקר, זה למלא את האדם בהרגשת החיוּת. זאת מטרת הכלכלה החדשה. יתר התחומים לא ידרשו מאמץ, בהתחשב בהתפתחות הטכנולוגית. לכן, כל הפמליה חייבת לעבור לכיוון החדש הזה.

במידה שכמה עשרות משפחות מפתח יבינו שדווקא הפרדיגמה הזאת תאפשר להם להמשיך לשלוט בעולם, שדווקא בזכות זה העולם יישמע להם, אז הם יצליחו לכלכל ולדאוג לאנושות, לספק את מה שדורש הרצון החדש. הטבע מעורר את הרצון החדש בתוך האנשים והאליטה תספק את כל הנדרש מבחוץ. וזה כבר לא יהיה כסף. נכון להיום, "מטבע" חדש נכנס למחזור, והוא האושר. הצבע הירוק מתחלף בוורוד.

שאלה: לפי דעתך, מהן ההוראות המעשיות שהמשפחות הללו יכולות לחלק לכלכלנים שעובדים איתן כדי להגיע לכלכלת החיבור?

תשובתי: לפי דעתי, כל המערכת הזאת שהם בנו בעולם, צריכה להפוך בחלקה למערכת חינוכית, ובחלקה להמשיך לתפקד כמערכת הספקה. מפני שכל אדם עדיין זקוק לדברים ההכרחיים לקיומו. אבל עכשיו, כאשר הוא שואל שאלות על משמעות החיים, חייבים לבנות מערכת נוספת. בהתאם לזה, אנחנו ממשיכים לשמור על מערכות התעשייה בקנה מידה הדרוש כדי לספק צרכים נורמליים בסיסים, ואת כל היתר שמעבר לזה חייבים לקפל ולסגור לאט ובהדרגה, כדי למנוע בעיות קשות, הרס, מהומות ומלחמות.

כלומר, צריך לנהל את העולם בצורה כזאת שבסופו של דבר ניפטר מכל הערכים והרכוש המדומים ונעבור לצריכה נבונה. לפנינו עבודה רבה ודווקא הכלכלנים לא יכולים לחשוב על פרישה. עליהם לעשות חישובים, מצד אחד, בנייה מחדש של מנגנוני ההספקה, ומצד שני, להכניס את כולם לרשת של החינוך האינטגרלי, שבנוסף לכל, תגרום לצמצום המזון שנזרק.

נכון להיום, אפילו במדינות הנכשלות שבהן המון אנשים רעבים, כמויות מזון גדולות נזרקות לאשפה. מסתבר, כי לא חסרים לנו משאבים, אלא התחשבות בין בני האדם. המקרר שלי מלא כל טוב, והילדים של השכנים חיים במחסור. אבל חוסר ההשתתפות מפריע לי לפחות לתת להם את העודפים שלי. רק על ידי חינוך אפשר לפתור את הבעיה הזאת. ביוון משאירים את הילדים ברחוב, כדי שהמדינה תדאג להם, והמבוגרים נכנסים בכוונה לבתי הסוהר כדי לספק לעצמם מזון. על אף שיש מספיק מזון כדי לכסות את הצרכים של כולם בלי יוצא מן הכלל, החלל שקיים בין האנשים אינו מאפשר לפתור את הבעיה.

לאט לאט המצב הזה יקיף את כל העולם. מצד אחד, יש שפע, מזון שנרקב בפחי הזבל ועודפים שאין למי לתת, ומצד שני, מספר העניים הרעבים ללחם הולך וגדל. יתר על כן, זאת לא תהיה תוצאה של מדיניות שמירה על המחירים, עם כל הפוליטיקה המלוכלכת מסביב, אלא זה יהיה מבוי סתום שאליו נקלענו בגלל הגישה הישנה. נכון להיום אנחנו חייבים לשנות דווקא את הגישה, את הפרדיגמה של ההתפתחות.

הגיע הזמן לבנות כלכלה רציונלית, ובמקביל כדי לתמוך בה, לבנות מערכת חינוך, אחרת החידושים ייכשלו. מפני שלמימושם דרושים יחסי אנוש שונים.

ויחד עם זאת, צריך לספק לכל אחד חיים מאושרים. גם על זה אחראיות האליטות. הן רוצות להישאר בשלטון, ולשם כך דרושים היום אמצעים אחרים. בנוסף לכסף, השלטונות יכולים לשלוט גם בעזרת כבוד, פחד, הספקת מזון. לשלטונות יש הרבה דרכים שמאפשרות להם להרגיש שהעולם שייך להם. ונכון להיום אנחנו חייבים להתנהג לפי המאפיינים והתכונות שאופייניים לחברה האנושות המודרנית.

אנחנו רואים בבירור, שכל הבעיות נובעות מחוסר הקשר הנכון והטוב בין האנשים. כתוצאה מזה, המשפחות מתפרקות, מערכת החינוך מתערערת במתכוון, מפני שהאליטות מעדיפות להוריד את האנשים עד לדרגת הבהמה. כתוצאה מכך, נכון להיום, פשוט אין לנו מקום לתת השכלה וחינוך לילדינו. בברית המועצות לשעבר כל התלמידים למדו אנגלית בבית הספר, אבל אף אחד לא ידע לדבר אנגלית. מדוע? מפני שבצמרת לא רצו זאת, אלא הם היו צריכים רק למלא את המשבצת. גם היום אצל בוגרי בית הספר לא נשאר הרבה ידע אחרי 11-12 שנות לימוד. האם אנחנו נמשיך להעלים עין בתמימות או שנמשיך לסמוך על יד המקרה וניתן לדברים "להתגלגל"?

לכן, במקום לספק לאנשים עיסוקים חסרי תועלת, שהם לא יעילים יותר, כדאי לשלטונות לעבור ל"מושכות" חדשים שיספקו לאוכלוסיה אושר בעזרת ההשכלה, בעזרת מערכת החינוך, בעזרת מנגנוני ההספקה וכן הלאה. זאת תהיה דרך השליטה החדשה, דרך נפלאה שמביאה כבוד ומאפשרת לאליטות להמשיך להישאר בתפקידי צמרת.

"תעשיית האושר" כוללת המון מרכיבים שונים, כולל פנאי, בידור, חינוך לילדים והמון דברים אחרים. מצד שני, התעשייה המודרנית מצטמקת אל מול עינינו ונעלמת. הטכנולוגיות החדישות והאוטומציה של הייצור כבר מסוגלות, נכון להיום, לצמצם משמעותית את מספר העובדים במפעלים, והתהליך הזה הוא בלתי הפיך. אפילו סין עוברת במהירות את השלבים הסופיים בדרך הזאת.

אז מה יעשו האנשים? רק דבר אחד, והוא לבנות ולפתח ביניהם יחסים חדשים וטובים. וכאן תהיה תעסוקה לכולם.

הכלכלנים יעברו הסבה למחנכים. אחרי הכול, אנחנו בונים את כלכלת האושר, אנחנו מייצרים בתוך החברה זרם של יחס טוב שממלא את כולם. קודם, האנשים היו מרוויחים כסף, ועכשיו המערכת תספק להם אושר, טיפה אחר טיפה, כמו "עירוי" קבוע. ברור שזה לא הופך את האדם ל"זומבי", ששוכב כל הלילה על הספה בציפייה לקבל "זריקה" חדשה בבוקר. לא, זאת עבודה אישית, מכוונת שלו, זאת עבודה חברתית גדולה לחבר את כל העולם לגוף אחד שדרכו אנחנו מרגישים זרם חיים אחד.

ולאחר שאנחנו מסיימים את התפתחותנו במסגרת הטבע הדומם, הצומח והחי, אנחנו עולים לדרגת קיום חדשה, לדרגת ה"אדם".

לפי דעתי כדאי לנצל את "צבא הכלכלנים" כדי להקל את המעבר בצורה המרבית. מפני שלמעשה מדובר על קפיצה קדימה בכמה עשרות שנים. נכון להיום, אנחנו עדיין נמצאים עם רגל אחת בעבר, ועם הרגל השנייה באוויר. והמעבר הצפוי לנו לגמרי לא פשוט. בהדרגה תימשכנה אליו מדינות אחת אחרי השנייה וארגונים בינלאומיים גדולים. עלינו לצמצם מראש את הפעילות בתחומי הצריכה שמיצו את עצמם, עוד לפני שמגיע המשבר האמיתי. ניאלץ לסגור מפעלים, לפרק חברות ועסקים. כל זה נמצא תחת האיום של קריסה, אז בואו נפעיל את הכלכלנים כדי שיפתחו מדיניות הדרגתית של "נחיתה רכה".

למשל, מומחים שמכינים תכנית של סגירת מפעל פלדה כלשהו שבמסגרתו מועסקים מאות אלפי בני אדם. צריכים להעביר אותם לתכנית של צריכה רציונלית, מערכת הספקה חדשה וכן הלאה. עם גישה נבונה, במקום קריסה לא מבוקרת של תחומי פעילות, אנחנו נעשה את ההיפך, נבצע הבראה חברתית ואקולוגית. וכל זה בזכות הכלכלה החדשה.

הפתרון הוא להשתלב עם התכנית של הטבע ולא "להמציא את הגלגל". כלומר, לא סתם לסגור מפעל שמפסיד בעיירה בת עשרים-שלושים אלף נפשות, אלא לבנות תכנית הבראה שתעזור לאנשים לארגן מחדש את המנגנונים העירוניים והחברתיים, וגם לזכות בסיוע ממשלתי לקבלת הצרכים הבסיסיים. במילים אחרות, אם הם מתחברים נכון, הם יכולים לחיות חיים טובים, אף על פי שמקבלים קצבאות ומענקים דלים.

עם החרפת המשבר, מקרים דומים יהיו יותר ויותר נפוצים ואסור לנו לתת לדברים להתגלגל מעצמם, אסור לעזוב את האנשים ליד הגורל.

מתוך תכנית הטלוויזיה "הפיתרון", 15.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הכלכלה של החברה העתידית
כלכלת האושר
המעבר לכלכלת העתיד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/dKvgN

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest