האור – למעלה מהדעת

בתוך הרצון לקבל נמצאות בו זמנית שתי הרגשות: למעלה מהדעת ובתוך הדעת. בתוך הדעת, אני מפתח את הרגשת הכלי, הרצון, ולמעלה מהדעת, את הרגשת האור.

אני מצרף את כל העולם לרצון הזה ואינני מבדיל בין העולם הזה לעולם הרוחני. אני תופס את הכול כשלם אחד, ומתייחס להכול כמו לחומר שמתפעל מהבורא. ואת הבורא הזה אני צריך להשיג על ידי החומר שלי, כך שכל הדרגות – הדומם, הצומח, החי והמדבר – גם אלה שאני מרגיש עכשיו, וגם אלה שעוד יתגלו לי בכל העולמות העליונים – כל זה שייך לי, זה הכלי שלי, החומר שלי, ה"מלכות" שלי.

והאור, הנהגת הבורא, הכוח העליון, שממלא, מחיה ומנהל, נמצא מעל להרגשת הכלי שלי. אבל כל זה גם כן מושג בתוכי ולא נשאר אי שם למעלה בערפול.

"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אנחנו מדברים רק על החומר ועל הצורה המלובשת בחומר. החומר הוא הרצון של כל האנושות (לא משנה אם הם מבינים אותו בינתיים או לא), וכן של כל העולמות העליונים. והצורה המלובשת בחומר היא האור שממלא את הרצון, או תכונת ההשפעה שמתלבשת בתכונת הקבלה.

אני מתייחס לתכונת ההשפעה כמה שיותר למעלה מהדעת, למעלה מהשכל שלי. אני רוצה שהיא תתגלה ותפעל בתוכי ממדרגה גבוהה ככל הניתן של "אמונה למעלה מהדעת", ושהיא תפעל בתוך החומר שלי, שצריך להיות מבורר בצורה מקסימלית ומדויקת "בתוך הדעת".

אבל שתי התכונות האלה נמצאות בתוכי, וחוץ מזה אין יותר כלום: חומר וצורה. החומר הוא הרצון לקבל, והצורה שהוא מקבל היא צורת ההשפעה. לחומר אני מתייחס בתוך הדעת ולצורה – למעלה מהדעת.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 15.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מיהו האדם?
להבדיל בין האור ובין החושך
האמונה שמעל הספק