דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האור נולד מתוך החושך

האור נולד מתוך החושך

בעל הסולם, מאמר "חכמת הקבלה ומהותה": "מהבורא ית' יצאו כל העולמות כולם, וכל מלואם, לפרטי פרטיות, רק כביכול במחשבה אחת יחידה ומיוחדת, אשר המחשבה עצמה לבדה השתלשלה ועשתה, את כל אלו הריבויים מעולמות ובריות והנהגותיהם, כמבואר בעה"ח ובתקוני זהר עש"ה."

מחשבה, זה כוח שמשתלשל ופועל בנפעל. כוחה של המחשבה בונה את ה"חומר" של הרצון ולאחר מכן פועל בתוכו, כלומר, מטביע את עצמו בצורות שונות. והרצון קולט את ה"טביעות" הללו ומשתנה בהתאם לכך.

החומר של הרצון עובר בצורה הכרחית את מספר השינויים שמתוכם הוא מרגיש שהם מגיעים ממחשבה מסוימת. כך המחשבה נכנסת לתוך הרצון, המוח נכנס לתוך הלב. ואז הרצון מתחיל לחשוב: "מה אני רוצה? מדוע? מהיכן זה מגיע אליי?".

כאשר המחשבה נכנסת לתוך הרצון, היא "מקלקלת" אותו, משנה אותו, עד שהוא מתחיל להבין: "יש אני, ויש מחשבה שקדמה לי, שבראה ומשנה אותי. לכן, עדיף לי להיות דבוק אליה. שתהיה לי מחשבה משלי שבעזרתה אני אשלוט ברצון ואנהל אותו, במקום שהרצון ינהל את המחשבה". הרי, כל עוד הרצון שולט, ה"גוף" שלי מנהל את החיים שלי. אז אולי עדיף שהראש שלי, השכל שלי ינהל את החיים?".

המקובלים גילו את זה לפני כמעט ששת אלפים שנה, ואחר כך במשך שלוש תקופות שכל אחת נמשכה אלפיים שנה, ה"אורות" נכנסו לתוך ה"כלים" – המחשבה נכנסה לתוך הרצון. והיום כל האנושות, כל הרצון הכללי מגלה ומתחיל לעכל את התוצאות של התהליך הזה: "מה קורה לנו?", אנחנו נמצאים במצב לא טוב: אנחנו סובלים, חיים בשקר, לא מוצאים לא סיבות, ולא פתרונות… מדוע זה קורה?

כך המחשבה מבקרת את הרצון וקובעת: "הוא אשם במה שקורה. כנראה צריך לנהל אותו בצורה אחרת." וכך אנחנו מתקרבים לנקודת המפנה – האם המחשבה תנהל את הרצון או הרצון ינהל את המחשבה? – זו הבחירה שלנו.

שאלה: אבל המחשבה וההרגשה שטמונים בנו הפוכות מהבורא. המחשבות שלנו הפוכות ממחשבת הבריאה

תשובה: זה נכון, אחרת אין לנו סיכוי להכיר אותה. אנחנו צריכים לגלות את האמת, וזה אפשרי רק מתוך השקר. כל דבר ניתן להכיר רק מתוך היפוכו. אתה צריך מָתוק כנגד מר, אור כנגד חושך, וחושך כנגד אור. אחרת אתה לא תוכל להכיר שום דבר. אתה צריך נקודת מדידה שנמצאת מחוץ לדבר שאותו אתה רוצה למדוד, ורק כלפי הנקודה הזאת אתה מודד.

אנחנו רצונות, כלים, ורק כך יכולים למדוד, להרגיש, להבין משהו – תמיד בנקודה בין שני הפכים. הבורא מרגיש את עצמו כאחד. ואנחנו, לא. אנחנו יכולים להרגיש רק כלפי משהו. אחרת, אנחנו כאילו תלויים באיזה חלל ללא אוויר, בלי להרגיש שום כיוון.

יתר על כן, אם יכניסו אותך לאיזה נוזל עם פרמטרים מסוימים – חום, לחץ, וכן הלאה, באותו המשקל הסגולי כמו הגוף שלך, אתה תפסיק להרגיש את הגוף.

אותו הדבר ניתן לעשות עם המוח שלנו, אם נשחרר אותו מלהרגיש משהו כנגד, משהו הפוך, אנחנו מאבדים את ההרגשה העצמית, הרגשת הקיום שלנו.

לכן, בהיותנו נבראים, אנחנו יכולים למדוד, להעריך את עצמינו רק כנגד משהו. בחכמת הקבלה נאמר על זה: "יתרון האור מתוך החושך". ולכן אתה לא תגיע לשלמות אם לא תעבור את כל הבעיות של העולם, את כל הצרות, כל ה"גיהינום", הצד האחורי של "גן עדן". אבל אתה יכול להכיר את הגיהינום הזה כחכם הרואה את הנולד.

מתעוררת כאן שאלה: אם אני רואה את השלמות מרחוק, כלומר, לא מרגיש אותה בכלים שלי, איך אני אראה את גן העדן, גם מרחוק? אבל אני רוצה להיכנס פנימה!

בשביל זה היה צריך לעבור את השבירה ואת התיקון שלה לאחר מכן. מספיק לנו להרגיש את הפער בינינו במקצת, וכל היתר אנחנו נקבל מוכן מהקבוצה.

מתוך השיעור על המאמר "חכמת הקבלה ומהותה", 25.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מיהו האדם?
להפוך את כל הרע לטוב
הכל נברא על ידי מחשבה אחת

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest