דף הבית / אהבה / האהבה הראשונה היא לא סתם התפרצות של רגשות

האהבה הראשונה היא לא סתם התפרצות של רגשות

שאלה: מה תפקידו של הכוח שמחייב את האנשים להתאהב?

תשובתי: להביא את האדם להשפעה. לעורר אותו לצאת מתוך עצמו, כדי שדרך האהבה ה"פרטית" כלפי המין השני, הוא יבין שלמעשה האהבה צריכה להיות מכוונת כלפי כל האנושות, לכל המציאות.

אנחנו לא קיבלנו מהטבע אהבה טבעית למין האנושי, אין לנו שאיפה כזאת, צורך כזה. אבל, מצד שני, יש לנו דחף לאהבה מינית, דחף חזק מאוד, הראשון אחרי הצורך הבסיסי למזון. פרויד צדק, שבעיקרון הדחף הזה הוא היסוד של החברה האנושית. ולכן, עלינו ללמוד מזה, כדי להיעזר דווקא בו לעזור לאנושות לבנות יחסים נכונים בין האנשים.

שאלה: אבל ההרגשה שנובעת מתוך הדחף הזה מלווה בבלבול גדול…

תשובתי: נכון, אנחנו ממש לא מבינים מה לעשות איתו. אנחנו מבלבלים יחסי מין עם אהבה, ויותר מזה, אנחנו מתבלבלים בין ערכים אמיתיים ומדומים.

למשל, אני מסתכל על בחורה ורואה שהיא לבושה לפי צו האופנה האחרון ו"מתאהב" בה. הקריטריונים שלי, המדד הפנימי שלי שקיבלתי מהחברה, מאלצים אותי להתקדם נגד עצמי, נגד הטבע שלי, נגד ההתנהגות הנכונה שמובילה לזיווג הנכון, ולמעשה, לקשר הנכון.

כאן חייבים לחנך את האדם בנוגע לפסיכולוגיה האישית והחברתית, "לנקות" אותו מעט מהמשקעים של החברה ולהראות מיהו באמת, למה הוא זקוק ומדוע הוא נשאר חסר מנוחה. צריך להסביר לו שהוא מנסה להתמלא בחיקויים, החל מזלילה, חופשה, "הרפתקאות" מכל הסוגים, וכולי, מפני שהוא אינו מסוגל לספק את הדחף העיקרי שלו. צריך ללמד את כל זה…

שאלה: האהבה הראשונה היא התרגשות עצומה. כשהתאהבתי לראשונה אני הרגשתי את החיים בעוצמה גבוהה ביותר. כאילו מישהו לחץ על הכפתור של השלט והגביר את העוצמה של עולמי הפנימי עד הסוף ואני ממש "יצאתי מגדרי". בזמן ההתאהבות אתה מרגיש חי כמו שמעולם לא הרגשת קודם, אבל יחד עם זאת החיים נעים בין שני קטבים: בין אושר לאכזבה. אני הייתי מלא כוחות. הרגשתי שאני מסוגל להפוך את העולם או לקמט אותו בכף ידי. אני הייתי מוכן לעשות הכול כדי לכבוש את לבה של אהובתי. מהו הכוח הזה? מדוע כשאנחנו מתאהבים יש לנו עוצמה כזאת שאין בשום מקום אחר? מה מקורה?

תשובתי: כך מראים לי דוגמה ברמה הנוכחית כיצד אני יכול להימשך לאדם זר לגמרי, להנות מהקשר איתו בלי להזדקק לשום דבר אחר. גם אם אני עדיין לא מוכן ליחסי מין, שזה משהו אחר שכאילו גובל עם זה, יחד עם זאת, הוא אחר, ואפילו הפוך. כי אם נחבר את הרגש הזה ליחסי מין, הם יקלקלו זה את זה. אלא להיפך, זאת אהבה מופשטת, "אפלטונית".

על פי הדוגמה הזאת מלמדים אותנו, שאפשרי קשר כזה פנימי מיוחד עם אדם אחר, בוודאי שזה אחרת באהבה בין בעל הבית לחיית מחמד. כאן אני מסוגל לעשות הכול כי אני זקוק לתגובה, לחיבור, ליחס. ואני לא צריך שום דבר חוץ מהקשר הזה. העיקר כל הזמן לשמור על הקשר היקר הזה, לא גופני, אלא יותר ויותר פנימי ורוחני. אני זקוק לו ורוצה אותו. אני לא יכול לשתות ולאכול, לטייל, ללמוד, לחשוב עם משהו אחר. אני כבר לא אני, כי משהו השתלט עליי וממש מוציא אותי מהאיזון. אני נמשך למישהי שכבשה את לבי ואין בחיי דבר יותר חשוב מזה. שום דבר לא מתקרב להרגשה הזאת שממלאה את הכול.

זאת האהבה הראשונה שכולם מרגישים. כאילו מעבירים את האדם או מכניסים בו תוכנה מיוחדת, כדי שהוא ידע שקיים בעולם קשר…

בדרך כלל היא לא נמשכת לאורך זמן ואפילו אינה מסתיימת בקשר גופני. והגל הזה עובר דרך כולם רק כדי לשמור על "המודל הרוחני" שלו ולא כדי לשמור על הקשר עם אדם מסוים.

לא במקרה, חברי הכיתה כל כך שמחים למצוא אחד את השני דרך האינטרנט, כי הם מונעים על ידי הרצון בתת מודע לחזור לאותה ההרגשה הפנימית המקורית. מה יצא לי מזה שאני אפגוש אחרי עשרות שנים את מי שהייתה בשבילי אז הבחורה הנפלאה ביותר בעולם? האם המפגש הזה ירגש ויעורר אותנו לחיים או להיפך, יאכזב? מה אפשר לומר עכשיו על הקשר של פעם, כעבור שנים? ובכלל, מה אנחנו יכולים ללמוד מתוך הניצוץ שלא כבה אחרי שנים על כל מה שעברנו?

האהבה הראשונה שלנו בדרך כלל נשארת לא ממומשת במובן הגשמי, כי אנחנו לא מתחתנים ולא נכנסים ליחסי מין. במקום זה "ממלאה" אותנו תוכנה, ידיעה, הרגשה, שמצביעה על כך שקיימת בטבע רמת קשר כזאת, נשמות קרובות. ובכל הקשרים שלאחר מכן אנחנו מחפשים מתוך הכרה ובתת-הכרה את אותה ההרגשה, משתדלים לשחזר במשהו, להחיות אותה.

וכאן אפילו לא מדובר במראה החיצוני, לא בדמות המושלמת של אותה הבחורה האהובה שכבשה את לבו של הבחור, אלא דווקא בהרגשה שכל אחד היה רוצה לחזור אליה.

אפשר לעורר את הרצון הזה בכל אחד, ולעת זקנה זה אפילו מושך עוד יותר מקודם. מפני שהאדם כבר רואה שאין בחיים שום דבר יותר ערכי ואמיתי. דווקא "מקור החום" הזה נותן לנו כוחות לחיות. הוא מכה בנו במטרה להתחיל לעשות תיקונים לא רק ביחסים בתוך המשפחה אלא גם ביחסים בחברה, בעזרתו. אני מניח שדווקא כאן נמצא המפתח להצלחה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 197, 20.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מחפש מישהו שאוכל לשמח אותו!
להפסיק לשחק תפקידים של אנשים אחרים ולחזור להיות אני עצמי
כל אחד מסוגל לזה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VQDdJ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest