האדם הופך לאחר

שאלה:  נדרשת היום סולידריות וערבות הדדית בהכרה של המצב עצמו, מפני שאנשים מעבירים את הנגיף זה לזה. מה גם שהם אפילו לא יכולים לדעת שהם נושאים את הנגיף. מאיפה משיגים כזאת סולידריות? הממשלה דורשת את זה מאיתנו, אבל כולנו שונים, לכל אחד יש עקרונות משלו. האדם לא יכול לוותר על הנוחיות שלו.

תשובתי: היום מתגלות ומופיעות בחברה כל מיני תופעות מעניינות מאוד, שלא שמנו לב אליהן קודם לכן. אנחנו מבינים, שעלינו להתרחק זה מזה, לא להתעטש, לא לדבר, לא להתקרב יותר משני מטר זה לזה. מובן לנו, שלאדם יש מרחב חופשי משלו, ושעליו להסתגר בדירה או בחדר שלו.

כל המצבים האלה, בעיקרון, לא כל כך הגיוניים ולא כל כך טבעיים לעולם שלנו, מפני שאנחנו בדרך כלל נדחפים ברכבת, באוטובוסים, מתערבבים ברחובות וכדומה. ואילו היום, אם אדם מתעטש כמה מטרים ממני, מיד אוחז בי פחד. באופן כללי אנחנו רואים כיצד השתנה המצב בקרב בני האדם, והוא לא נכפה על ידי אף אחד ושום דבר. אז מה אם תידבק בנגיף הזה? בעיקרון, אין בו שום דבר נורא. מתים ממנו? מתים. אבל גם משפעת רגילה מתים.

אלא שמתגלה יחס אחר לגמרי למצב הזה, והוא כביכול אינו מוכתב על ידי שום גורם בעולם שלנו. פשוט בני האדם הפכו להיות אחרים. הם מתייחסים למצב כאילו שאנחנו נמצאים במלחמה כימית או מלחמת גזים.

מתוך תוכנית טלוויזיה "ווירוס קורונה משנה את המציאות", 19.03.2020