האדישות היא הדבר הגרוע ביותר

אנחנו צריכים להילחם נגד האדישות וחוסר האכפתיות, מפני שאין מצב גרוע מזה. אדישות פירושה מוות. את שתי הצורות המנוגדות לה: האהבה והשנאה, אנחנו מכבדים מאוד. פרעה, המן, וכל שאר הרשעים המתוארים בתורה, הם דמויות חשובות מאוד. בלעדיהם לא היינו יכולים לעלות לקדושה. מהם אנחנו מקבלים את כל הכלים, כל הרצונות. וכנגדם עומדים כל הצדיקים, כמו שכתוב: "זה לעומת זה עשה אלוקים". לכן אין זה חשוב אם האדם תומך או מתנגד, העיקר שהוא יהיה "בוער" ו"סוער", ולא באיזשהו מצב "פרווה", "תלוי בין שמיים וארץ".

בכל אדם אפשר לעורר את הניצוץ. הניצוץ הזה מסתתר בכל אחד. הרי הוא בא מהכלי השבור. ולכן הוא בהכרח קיים באדם וניתן לעוררו, השאלה היא רק: באיזה עומק הוא מוסתר. אך כאשר מעוררים את הניצוץ הזה, האדם יכול להגיב באופן שלילי: הוא לא רוצה לשמוע, מקלל אותך, מקלל את הבורא, את חכמת הקבלה, את כל הדרך להשפעה, לא מסכים, שונא את כל זה. אך בעל הסולם אומר שזה לא חשוב. זה כאילו שהוא מסכים, כאילו הוא רוצה. הרי בצורה כזאת הוא מגלה את הכלי שלו. הוא אמנם שבור, אך הוא כבר קיים אצלו.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 31.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
גישה אישית
יחד באושר ובצער
מבלי להתחשב בדקויות