האגו מסרב לעבוד

שאלה: באיזה חלק של היחסים בין גברים ונשים פוגע עכשיו המשבר?

תשובתי: המשבר, בעיקרון, פוגע בכל הרמות: דומם, צומח וחי. אנחנו פשוט לא שמים לב ולא חוקרים את זה מספיק. אין לנו מבט אינטגרלי על העולם, אנחנו לא מבינים היכן עוד מתבטא עכשיו המשבר מלבד בחברה האנושית, כלומר מלבד המרכיב הפיננסי והכלכלי שלו.

ובאופן כללי, ניתן לראות את המשבר גם בבעלי החיים וגם בצמחים, רק בדרגה שבה אנחנו פשוט לא שמים לב אליו. הרי לא סתם כמות עצומה כל כך של מינים וזנים נכחדים וכפי שמדווחים בספרות המומחים, בכל יום – מספר זנים. אבל בעיקר, כמובן, המשבר בחלקו הבולט ובמיוחד ביחס אלינו היכן שאנחנו מבינים ומרגישים אותו על עצמנו, מתבטא בקשר בין בני האדם. והקשר הזה הוא מהותי וקובע, כיוון שבגלל שהפסקנו להבין זה את זה בצורה הנכונה והתרחקנו זה מזה בצורה הפנימית, איננו יכולים למצוא את נקודת המגע בינינו בפיתרון

של כל בעיה.

אנחנו רואים שכשאנחנו בונים תוכניות בתוך המדינה, בקשר בין המדינות אנחנו בעצמנו מלכתחילה מפרים את התוכניות הללו, אנחנו מתרוצצים. האגו שגדל בנו דורש פתרונות אינטגרליים, פעולות הדדיות, נוחות הדדית,

התכללות הדדית, חיבור שלנו זה עם זה, כדי שבהתחלה אנחנו נתאחד וכתוצאה מהאיחוד שלנו נוליד איזה רעיון חדש, כלים חדשים עבור הטכנולוגיה, הכלכלה, בעולם הפיננסי וכו'. אנחנו לא עושים את זה.

אנחנו לא מתאחדים. אנחנו יוצרים כלים חדשים של הנהגה, כשאנחנו לא יוצאים מתוך האיחוד שלנו ולכן אין הנהגה. אנחנו בונים תוכניות חינוך והשכלה חדשות לא מתוך האיחוד שלנו ולכן הן לא מניבות שום פירות.

אנחנו יוצרים השפעת החברה הסובבת על האדם: תוכניות טלוויזיה, סרטים וכו' – לא מתוך האיחוד שלנו, ובכך אנחנו כמובן גורמים נזק רב כשאנחנו ממשיכים לגרום לפירוד בחברה כשאנחנו נותנים לה לא את הערכים ולא את תבניות החשיבה שהיה צריך לתת.

כלומר, בכל מקום, בכל דרגות החיים – הבעיה היא באדם. ואף על פי שאנחנו רוצים לתקן את זה, לא על ידי תיקון האדם אלא בדרכים הרגילות שלנו, כלומר על ידי לחץ וחיזוקים: או משטרה או כסף, מה שנקרא, אהבה ורעב מנהלים את העולם, אבל זה כבר לא מצליח, האגו שלנו כבר לא מגיב לזה. וזה מעניין מאוד.

אם האגו לא היה מגיב לזה והיינו יכולים לתת לו איזה שהם חיזוקים אחרים, כמו לדוב בקרקס לתת דבש במקום חתיכת סוכר – אבל לאגו שלנו גם זה לא מספיק. ה"דוב" הזה פשוט מסרב לעבוד בנו בתנאים כאלו – הוא זקוק לגישה אחרת לחלוטין, הוא דורש מערכת חדשה של שיתוף פעולה, מערכת ניהול חדשה,אנחנו עוד לא מכירים בכך. ולכן, המשבר הוא למעשה אי הבנה של אותה מערכת הכוחות שבה אנחנו מוצאים את עצמנו.

והדבר החשוב ביותר הוא כמובן המשפחה. זה שהמשפחה כמעט נעלמת ונותנת דוגמאות כאלה לדור החדש, בינתיים לא נראה לנו כנורא. "אז יהיו במקום שבעה מיליארד בני אדם – שני מיליארד – מה רע?". אך איננו מבינים שזה לא הפיתרון לבעיה. לצערנו, האנשים הופכים להיות "ברבריים" יותר ויותר ומקבלים בצורה רגועה את כל מה שמתרחש.

פעם, לפני כמה מאות שנים אנחנו נחשבנו לברבריים, אך זו לא הייתה ברבריות, אלא דרגת ההתפתחות שלנו. והיום כשאנחנו גדולים מכל סף תרבותי, רכשנו את כל הערכים התרבותיים ומתחילים על אף כל הערכים הללו שוב להיות ברבריים, זה כבר משהו אחר לחלוטין – זו כבר התנוונות. וכאן כמובן שהחינוך

האינטגרלי הוא פשוט הכרחי.

בית ספר לחינוך אינטגרלי, תוכנית מס' 38, 08.07.12