האגואיזם בשירות האלטרואיזם

בפרשת חקת נבחנים קשרים מאוד קפדניים ומחמירים בין המלכות והבינה: באיזה אופן, לפי איזה חוקים ולפי איזה מינון התכונה האגואיסטית של קבלה, יכולה להיות מעורבבת עם תכונות השפעה? לכן הפרשה הזאת היא מאוד עוצמתית בעומקה.

מדובר בה על פרה אדומה, שמסמלת חיבור בין המלכות והבינה (לקבל בכוונה להשפיע). מצד אחד, החיבור הזה יכול לקדש את האדם, להפוך אותו מאגואיסט לאלטרואיסט. מצד שני, להיפך, אדם אלטרואיסטי יכול להפוך לאגואיסט, בהתאם למה שחשוב בעיניו: המלכות מעל הבינה או הבינה מעל המלכות. נניח שאתה טהור עד גבול מסוים, ופתאום פותח את המלכות שלך יותר מתכונת הבינה, אז אתה הופך לטמא. מדובר על מערכת מורכבת מאוד של תלות הדדית בין טהרה וטומאה, שאופיינית רק לעולם הרוחני. לכן העיקר הוא שהקשר בין המלכות והבינה יהיה במינון הנכון.

כל שאר החוקים שמתוארים בפרשה זו, גם מדגישים את שיתוף הפעולה הנכון בין האגו לאור שמתקן את האגו, בהתאם לכמה הוא מושך את האור. בעולם הרוחני, שתי התכונות צריכות להיות מחוברות בצורה קפדנית ביניהן. אבל איך לחברן מראש בצורה נכונה? זאת אי  אפשר לקבוע, מפני שהאדם כל פעם מהווה בפני עצמו אובייקט חדש לגמרי. הוא אינו יודע מי הוא ומה הוא, איך הוא צריך לנהוג עכשיו כדי להיות דומה לבורא? כי הוא עדיין לא מכיר את התכונות הפנימיות שלו שהתחדשו עכשיו. איך הוא יכול להפוך להיות כזה כדי לא לטעות? כאן צריך להיות פסיכולוג כלפי עצמך, שכל פעם אתה עובד עם הלא ידוע. בזה מסתכמת השגת הטבע שלך.

האדם נמצא בספקות תמידיים. הוא מפחד מעצמו כדי לא להפר את האיזון, לא ליפול, להימצא בתנועה נכונה קדימה. והתנועה הזאת יכולה להיות רק ב"אמונה למעלה מהדעת", כשהוא כל הזמן מבקר שתכונת ההשפעה שבו תהיה תמיד מעל לתכונת הקבלה, כדי שהוא יוכל ללכת בעיניים עצומות לקראת ההשפעה. נניח כשאנחנו נמצאים ברמה של העולם שלנו, איך אני יכול להיות בטוח שלא אגנוב, אם יש לי פתאום כזאת הזדמנות? איך אני לא נופל לפיתויים שיסובבו לי את הראש? פתאום מתרחש איזה ניעור, והכול אצלי נעלם. וכאן מופיע עימות נוסף, מצב חדש. איך אני אנהג במקרה כזה? איך אוכל לספק לעצמי מידת ביטחון שאני לבטח לא אפול, אלא אאחוז בתכונת ההשפעה בכל הפעולות?

איפה האדם צובר כוחות כשהוא מתחיל לחקור את עצמו ולהבין שאין לו במה לסמוך על עצמו, שהוא פשוט תלוי על קצה השערה? רק אם בתוכו כל הזמן תהיה דווקא התחושה הזאת שהוא לא יכול לסמוך על עצמו, ואז הוא יכול כבר להתמסר לתכונת ההשפעה והאהבה, כלומר להיות תלוי בכל באחרים ולפעול רק בהם.

שאלה: איך אפשר לעשות את זה, מבלי שיהיה איזה בסיס מתחת לרגליים?

תשובתי: למעשה זה הרגש הכי טוב ואמיתי. מפני שלא אני בעצמי עושה את עצמי, משנה משהו או יוצר משהו.

שאלה: כלומר, כאן לא יעזרו לא ידע ולא חכמה?

תשובתי: שום דבר! החכמים נמצאים באותו המצב. ואת הידע אתה מקבל דווקא כשאתה מחובר לעליון ולא עומד בפני עצמך. דווקא אז, כשאתה לא מרגיש תחתיך שום בסיס, אתה מתחיל את התנועה מהמלכות לבינה. הקשר הזה מחושב בצורה קפדנית מאוד. מצד אחד, זוהי בעיה מאוד מדויקת, פנימית, מתמטית, פסיכולוגית, בה חובה לחשב כמה דרוש אור מסוים, מסך מסוים, עביות מסוימת (עומק הרצון). מצד שני, זה מביא לכך שאתה כבר נמצא מתחת לעליון. לכן פרשת "חקת" מתחילה מסיפור פרה אדומה, שמקדשת את האגואיסטים ואת הקדושים, הופכת את הקדושים לפושעים, כלומר עובדת בשני הכיוונים: לשם ובחזרה. וכששורפים אותה, דווקא האפר שלה הופך לתכונה הכללית. כי אז אתה שורף הכול, גם את תכונות ההשפעה וגם את תכונות הקבלה, לא נשאר לך כלום, אבל אז מתמזגת תכונה מיוחדת אחת.

הערה: נאמר שדוד המלך ידע להסביר הכול, מלבד מצוות פרה אדומה.

תשובתי: כן, מפני שזו תכונה שנמצאת בכתר, הבחינה הרוחנית הגבוהה ביותר, ממנה יורד הרעיון של בריאת האדם השווה לבורא. דווקא הוא עובד על כך, מיהו האדם ואיך הוא יכול להתעלות עד להידמוּת הבורא.

הערה: האם החוקים חוזרים על עצמם בכל הדרגות?

תשובתי: החוקים זהים לחלוטין עבור כל הדרגות. הם כוללים צמצום א', מסך (התנגדות לאגו) וחשבון מעל המסך: בכמה אני יכול להידמות לאותה התכונה שאני מגלה. לאחר שאני עושה על עצמי צמצום ומעמיד מסך, אני מגלה לפניי את תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, תכונת הקשר ההפוכה לי. אני מגלה עולם חדש, ועכשיו אני רואה מהו מהווה בפני עצמו, באיזה אופן אני יכול להיות דומה לו ועד כמה אני יכול להשתתף בפעולותיו. וזהו החשבון שנעשה עם סכום התכונות הבינה והמלכות, כדי להשתמש בתכונות האגואיסטיות הקודמות שלי לפעולות אלטרואיסטיות.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 24.6.2015