דרך "לא רוצה"

כנס בסוצ'י. שיעור מס' 1.

שאלה: לנו, הוותיקים, יש מזל לצפות בשורותינו באנשים הצעירים, שלקחו על עצמם את החלק הארי של הדאגות (הפנימיות והחיצוניות) להפצת השיטה האינטגרלית. הם מעוררים התפעלות.

אבל, יחד עם זה, נשאר טעם מר מאותם אנשים שלומדים מזמן והתרגלו לסוג אחר של לימוד, ליחסים הדדיים אחרים. הם לא מצליחים למצוא את מקומם במערכת הזאת. לכן בקבוצה נוצר איזה עימות. איך לקבל אותו?

תשובתי: אני מבין אותך מצוין, מפני שאני שייך בעצמי לסוג זה של אנשים. היה לי מאוד קשה להכיר בכך, שניתן להשיג את הבורא רק בחיבור ואיחוד מעשי עם אנשים הדומים לי.

אני גדלתי במדע, הייתי מעריץ שלו, לכן חשבתי שצריך לעשות הכול דרך השׂכל. כאשר למדתי את "תלמוד עשר הספירות" ומקורות אחרים, אני "בלעתי" אותם וכל הזמן עיכלתי אותם בתוכי עם כל המיצים.

היה לי נדמה שזה יעזור לי, שרק באופן כזה אני אשיג את החכמה הזאת. כך זה נמשך מספר שנים. לכן אני מבין היטב את האנשים האלה. אבל מה לעשות? גם לי היה קשה לשנות את עצמי, מפני שנוצרתי אחר: סגור, מרוחק מאחרים, כזאת "תולעת ספרים".

שאלה: האם כדאי בצורה לא מורגשת לדחוף אותם במקצת להשתתפות בהפצה או שעדיף לעזוב אותם במנוחה?

תשובתי: אסור לעזוב אותם במנוחה. הם צריכים להרגיש גם על ידי קינאה מרה וגם על ידי קינאה מתוקה, שיש לכם את מה שאין להם ושאתם תשיגו את העולם העליון דווקא הודות למה שאתם עושים, והם לא.

צריך לעזור להם בזה, אבל לא להצביע להם בפָּנים בכוונה, אלא להראות בעדינות שהם צריכים להשתתף בזה פיזית, אם לא בפעולות, אז ברצונות שלהם, אפילו המנוגדים: לא רוצה, אבל בכל זאת משתתף. לכן נאמר, שבעבודה רוחנית האדם מונע על ידי קינאה.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בסוצ'י, 13.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
גדלים, אף על פי שלא רוצים
תן לאדם את מה שהוא מוכן לקבל
קנאה בחברים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/s9q0N

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest