קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מוכנים למנוסה
שאלה: הסכסוכים בחברה הישראלית מחמירים, מפני שהאגו של הפוליטיקאים גדל ומעמיד את האינטרסים האישיים מעל האינטרסים החברתיים יותר ויותר. במהלך המבצע הצבאי האחרון, העניין הגיע עד ל"קצר" בין נציגי הרשויות והסוכנויות השונות שאחראיות על ביטחון המדינה. כיצד להסתדר עם זה?
תשובה: המערכת אינה מתוקנת. על מנת להגיע לשינויים אמיתיים חייבים להתחיל מהעם ומחינוכו. רק על ידי שינוי החברה נוכל לשנות את השלטון.
והיום, המנהיגים שלנו משקפים את מצב המדינה. אנחנו חיים בחברה אגואיסטית שבה כל אחד חושב רק על התועלת האישית. אנחנו לא מחוברים בינינו, לא מרגישים שהגורל שלנו תלוי באיחוד, בכך שנהיה "כאיש אחד בלבד אחד". אנחנו לא דואגים ביחד לביטחון המדינה, כי קודם כל, כל אחד מנסה לספק ביטחון לעצמו.
יותר מזה, אנשים רבים מוכנים לברוח לאיפה שאפשר להסתדר בצורה טובה יותר. העיקר שתהיה להם אפשרות כזאת, וגורלה של ישראל אינו חשוב להם. אם תיתן לאנשים הזדמנות להסתדר בכל מקום בעולם שמתאים להם, כמעט אף אחד לא יישאר כאן. לפי הסקרים, חצי מהאוכלוסייה הצעירה הייתה רוצה לעזוב. ובקשר לחצי שני, היא נשארת כאן מתוך הרגל. ובינתיים, מי שמתקדם בהנהגת המדינה הם האנשים בעלי אינטרסים אישיים עוד יותר בולטים.
חשיפת האגו
שאלה: אם אנחנו תומכים בשינויים בחברה, איזו מין חברה זאת אמורה להיות?
תשובה: לא נוכל לחיות ולהתפתח כאן אם לא נהפוך לעם ישראל האמיתי שחי בארץ ישראל. מדובר פה בשני מושגים שאנחנו חייבים להגשים ולממש.
"ישראל", פירושו "ישר-אל". במילים אחרות, כולנו מתחברים בינינו לפי העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך" ומכוונים לכוח העליון.
מהותו של הכוח העליון הוא כוח האהבה, איחוד והשפעה הדדית. לזה אנחנו צריכים לשאוף. זה לא קשור לאמונות דתיות או חילוניות. זה שייך לחיבור, שמהותו מנוסחת בכלל הגדול והעיקרי בתורה: "ואהבת לרעך כמוך".
שאלה: כולם שמעו על זה. אבל האגו גדל וגדל, הרצונות מתפרעים והאדם כבר אינו רואה שום דבר חוץ מעצמו. אז איך האמירה הישנה הזאת קשורה לאנשים כמונו היום?
תשובה: האמירה הזאת היא נצחית. מהימים ההם ועד היום, התנאי הזה לא השתנה. ודווקא בימינו אנשים מסוגלים לראות ולהבחין איך האגו הגובר שלהם חופר להם קבר. האגו אכן גדול, אבל עכשיו האדם רואה למה זה מוביל. הוא רואה שמלפניו יש רק תהום.
עם חדש – מנהיגים חדשים
שאלה: במוזיאון של אחד המנהיגים הישראלים של המאה שעברה שופץ החדר שבו הוא חי, מקום קטן עם כסא פשוט ושולחן של מטר וחצי. משם הוא ניהל את המדינה. אז איך אפשר לדבר על החיבור בימינו, כאשר המדינה רועדת משערוריות של שחיתות והמנהיגים רוכשים בתים מפוארים? מאיפה תבוא כאן האהבה?
תשובה: מתוך הייאוש. בסופו של דבר, לא השגנו שום דבר. אותם המנהיגים עם הפנטהאוזים, דירות היוקרה שלהם וכל שאר העושר והפאר, מרגישים תלויים. כך משחק איתם האגו שעלה עד השמיים. האדם נאלץ לגנוב, הצורך הזה מניע אותו. הוא מרגיש שזוהי לא המטרה, אלה לא החיים, ובכל זאת הוא אינו מסוגל לעשות כלום. הוא פשוט לא יכול לא לגנוב, לא לשקר, בגלל הטבע שלו.
אז מה לעשות איתו? הרי ברור שהדרך הזאת מובילה את כולנו לאבדון. האם כדאי להביא את העניין עד לשואה חדשה, עד למלחמת עולם שלישית, וכולי?
כולם מבינים זאת, אך לאף אחד אין שיטה שמאפשרת להינצל מהאויב הפנימי שלנו, שהוא האגו שדוחף אותנו לגניבות, שקרים, זיופים, תחבולות… האמת, שאף אחד לא נהנה מזה, אבל כל אחד מוכרח לנגוס מהעוגה הכללית ולנסות לסדר לעצמו פינה חמה ובטוחה.
אך בעולם של היום כבר לא נשארו פינות בטוחות ממש. לכן הביטחון יבוא אלינו רק דרך שינויים בחברה, באנושות. שינויים שמביאים לאיחוד.
בעולם הגלובלי אנחנו חייבים להיות מחוברים כך, שכל אחד ירגיש את האחרים כמו את עצמו. בשביל זה מתגלה חכמת הקבלה שמספקת פתרון לבעיות ומסבירה מה צריך לעשות. עלינו לאמץ אותה ובעזרתה לגשת לתיקון העולם. הגיע הזמן לגבש את הכול למערכת אחידה, למשפחה אחת.
רק חינוך והשכלה אינטגרלית יעלו את האינטרסים הכלליים מעל האינטרסים האישיים. המנהיגים של היום נגזרים מהעם. ואין מה לדרוש לא מהם ולא מהעם. חינוך הדרגתי יגרום לשינויים בתוך העם ואז הוא יוליד אנשים שמהם אפשר יהיה לחנך מנהיגים חדשים.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 475, 16.12.2014
