דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / דיאלקטיקה של התפתחות ובעיית החובה

דיאלקטיקה של התפתחות ובעיית החובה

בעל הסולם, מאמר "השלום":

"והנך מוצא, אשר כל עיקרי הזרעים והגרעינים, שמתוכם צומחים ויוצאים מצבים הטובים, אינם אחרים, רק המעשים המקולקלים עצמם.

דהיינו, שכל רשעה ורשעה, המתגלה ויוצא, מתחת ידי הרשעים שבהדור, הנה מצטרפת יד על יד, ובאות בחשבון, עד שמקבלים משקל כזה, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו. ואז עומדים, ומהרסים אותו, ובוראים מצב הרצוי ביותר."

כל דבר רע חייב להתגלות, מפני שדווקא מתוכו צומח דבר טוב. אי אפשר להגיע לטוב, אם לא יבוא קודם גילוי הרע.

בעיקרון, אין כאן שום דבר חדש. אברהם דיבר על אותו הדבר, זה גם ידוע בחכמת הקבלה ומחוץ לקבלה. על כך מעידה ההיסטוריה, הטבע, ההתפתחות הדיאלקטית ההדרגתית. כל מצב קיים עד שהחסרונות שלו יבשילו במידה מספקת, כדי לצאת החוצה. דווקא החסרונות האלה הורסים את המצב הקיים ובונים בעצמם את המצב הבא. אלה הן עובדות מדעיות-היסטוריות.

לפי אותם החוקים מתפתח גם האדם. לא במקרה הילדים לא שומעים להוריהם, זה טמון בטבע הדברים.

שאלה: אבל אם יש צורך ברע, אז למה הבורא נקרא "טוב ומטיב"?

תשובתי: זה מאפיין את מגמת ההתפתחות שמכוונת למטרה, אבל לא לדרך ההתפתחות שלה. האם אני אוכל להתפתח אם יהיה לי טוב? כי ממצב כזה אי אפשר להתקדם. מה ידחוף אותי קדימה, אם כבר עכשיו הכול בסדר.

הבעיה כאן היא אחרת: את כל הטוב אני מקבל כדבר המובן מאליו. אני לא מעריך את הטוב, לא נותן לו משקל. ולהיפך, את כל הרע אני תופס כמשא שלא מגיע לי.

במילים אחרות, את הדברים הטובים והרעים אני שוקל במאזניים שונים. והחשבון הסופי של המעשים שלי יהיה הפוך ממה שמדדתי לעצמי במשך החיים. כי אף אחת מה"דקירות" שלו אני לא יכול לשכוח. מישהו יאמר עליי משהו בבוז ואני "רותח" כמה חודשים, עד שאמצא הזדמנות "להחזיר את החוב". וכל מה ששפכתי עליו מבפנים במשך כל הזמן הזה, זה טבעי ונורמאלי. "מגיע לו".

שאלה: ובכל זאת, צריכה להיות איזו פרופורציה בין הצרות והשמחות? ואילו במקום זה אומרים לי, שאני מלכתחילה נמצא חייב לבורא. כי נאמר: "הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, החנות פתוחה, והחנוני מקיף, הפנקס פתוח והיד כותבת, כל הרוצה ללות יבא וילוה…". מה בעצם, הוא נותן לי בהקפה?

תשובתי: העניין הוא, שאתה יכול לקחת סחורה מה"חנות" ולשלם אחר כך. היום בחנויות מכולת קיימת אותה השיטה. בעל הבית רושם במחברת את החובות של הלקוחות הקבועים מהבתים הסמוכים, ובסוף החודש הם משלמים את החוב שלהם. לכן, בדרך אל המטרה גם כן אפשר להלוות. יתרה מזה, אתה תחזיר את החוב לא בשלבי הביניים, אלא אחר כך, כאשר תשיג אותה.

עכשיו אתה רק מבקש מבעל הבית כוחות, בכך שאתה רוצה לרכוש טובות אלה או אחרות: "איפה יש לך כאן רוחב לב? איפה האמפטיה?". בבקשה, תיקח מהמדפים מה שאתה רוצה, הכול עומד לרשותך. ורק בסוף, אחרי שתסיים את עבודתך, אתה תחזיר את החוב.

אבל למעשה, אז כבר גם אין לך מה להחזיר, כי באותו הזמן אתה השתנית עד כדי כך שאתה לא חייב יותר כלום.

לכן אל תחשוב שהבורא צריך ממך את התשלום. לא, הוא צריך רק את היחס שלך, הסכמה עם הסדר התשלומים שלו ולא יותר מזה. מתוך ה"אגו" הבריא, אנחנו רואים כאן איזה "תעלול" מצד הבורא, אבל למעשה הכול להיפך. ברגע שאתה מסכים לקבל כוחות לתיקון, אתה בזה מייד מקבל אותם ומחזיר את התשלום.

מתוך שיעור על מאמר "השלום", 15.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
במידה שאדם מודד, מודדים לו
סימפוניית ההפכים
צעד לקראת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/1eK5F

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest