דחף נצחי

התנאי לקבלת התורה הוא הנחיצות להיות כאיש אחד בלב אחד, להיכנס לערבות. מדובר על הכלי הרוחני. כל עוד איננו מבינים זאת, המצבים ישלטו בנו, מפני שאיננו משתמשים בקבוצה כדי לזרזם. כל מצב צריך להיות רצוי, כי הוא מהווה הכנה למצב הבא. כל השלבים נחוצים, ואנחנו מתמקדים לא במצבים בפני עצמם, אלא רק בהשתוקקות וההתקדמות קדימה.

הכול מוערך לפי הרצון, והרצון הוא הדחף קדימה, ולעולם לא לְמָה שיש לי עכשיו. הכלי הרוחני מוערך לפי המשיכה שלו למצב הבא. ברגע שהיא נעלמת, גם הכלי אינו קיים. המצב הרוחני קיים רק בהשתוקקות לנוע, רק בדחף קדימה. אך אם האדם נעצר, מאבד את הכיוון הזה ופונה לְמָה שקיים, העולם הרוחני נעלם עבורו. הרי הרוחניות נוצרת לא על-ידי הרצון עצמו, אלא על-ידי המקדם שלו, לא על-ידי המהירות אלא על-ידי התאוצה.

כך גם לפי התיאוריה של איינשטיין, גוף שנע במהירות קבועה, כאילו נמצא במנוחה מוחלטת. רק הגברת המהירות נלקחת בחשבון ומורגשת כרצון רוחני. הרצון הזה חייב להיות משותף בין כולם והוא מגיע לאדם רק כתוצאה מההשפעה של כולם עליו. ולכן עלינו לזנוח את הגישה הישנה, לפיה אני קיים, אני מקבל פנימה, אני מרגיש. עלינו להבין שה"אני" שלי נמצא מחוץ לי, לפי העיקרון של מסך ואור חוזר. רק ברשת קשר הדדית כזאת אגלה את העולם העליון. כל 125 המדרגות הן מידות הקשר של חלקי הכלי הכללי, מידות המתח של השׂדה שקובע את עוצמת הכלי.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 25.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
גישה אישית