קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר להיות בציפייה לאיחוד, בזמן שאני לא מרגיש אותו ואין לי מושג מה זה?
תשובתי: צריך לדמיין לעצמנו את המצב של איחוד ולשחק בו, כמו ילדים קטנים שמתארים לעצמם שהם גדולים, ועל ידי המשחק הזה הם גדֵלים. כי ההבנה שלך במצבים רוחניים היא לגמרי מזערית, ולכן אתה צריך לשחק ולהתפתח בדומה לתינוק.
בדורנו אנחנו רואים תופעה מעניינת מאוד: כל בני האדם הצעירים הופכים להיות דומים לילדים קטנים. כולם משחקים ולא ממהרים להתחיל בחיים רציניים. כולם מעבירים את החיים שלהם במשחק, לא עוזבים את בית ההורים עד גיל 30 – 40, לא רוצים להתחתן, להתבגר, לא רוצים לבנות קריירה, לא רוצים לקחת על עצמם אחריות, אלא שואפים להעביר את החיים שלהם ללא דאגות, בנוח, כאילו שמשחקים.
כזאת ילדותיות ביחס לחיים אופיינית לדור שלנו. זוהי צורה מאוד מיוחדת של יחס, שדווקא מצביעה על הנכונות לשחק! נעלם היחס הרציני לעבודה, את כל הזמן מעבירים במשחקים. העיקר זה חברים, בילויים בערבים, כדורגל, טלביזיה.
אנשים נעשים יותר ילדותיים, זה מוכח על ידי כל המחקרים הסוציולוגיים. זה כבר מקובל כנורמה מצד החברה וגם מצד ההורים שלהם, כלומר על ידי הדור הקודם. ההורים מסכימים עם זה, שהילד שלהם בן ה – 30, יישאר ילד קטן. וגם הצעירים עצמם כאילו רוצים להישאר ילדים.
זה מפני שאנחנו הופכים להיות יותר ראויים למשחק. ודווקא על ידי המשחק אנחנו יכולים להצליח ולהתקדם בהתפתחות הרוחנית. מה שאם כן, בדורות הקודמים אנחנו היינו עסוקים בלממש את האגו, את הרצון לקבל הגדול שלנו. ולכן היינו עד כדי כך רציניים, כדי להתכלל בו לחלוטין, ממש להיטמע בו, לעשות פעולות הכי כבדות ורציניות.
אבל עכשיו כל זה כבר נגמר. זה סימן לכך, שדווקא בימינו אנחנו מוכנים וראויים לתיקון! כלומר, זה לא לגנאי של הדור הזה, שכאילו נראה כמפגר אחרי הדור הקודם. אלא להיפך, זה מראה על ייאוש ואכזבה מההתפתחות הקודמת ועל נכונות לתיקון שנצטרך עכשיו לעשות. והתיקון ממומש על ידי משחק: סדנאות, חיבורים, משחקים למיניהם, הפעלות ושירים, וקצת עבודה, כדי להאכיל את עצמנו. וזהו, אלה יהיו החיים.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.10.2013
ידיעות קודמות בנושא:
באווירה של משחק
נפרדים מהילדות
מדוע אנחנו אוהבים לשחק?
