דומם, צומח, חי, מדבר

ברוחניות קיימות ארבע בחינות התפתחות של הרצון לקבל: "דומם", "צומח", "חי" ו"מדבר".

הרצון פועל בהתאם לאותו הכוח שקיים בו.

אם זהו כוח של דרגת ה"דומם", אז הרצון שומר על המבנה שלו ומתנגד לפי יכולתו לכוחות חיצוניים, כדי שהם לא יפרצו לתוכו ולא ישברו אותו. ישנם חומרים פחות או יותר חזקים, פחות או יותר יציבים, תלוי בעוצמת הרצון של צורת הדומם. חלק מהחומרים קשים מאוד לפירוק, ואילו אחרים, להיפך, גמישים. וישנה עוד שאלה, אילו מהם, בסופו של דבר, יותר עמידים להשפעה חיצונית. למשל גלגלים מגומי, על אף הרעידות והחדירות מבחוץ הם "סופגים את המכה", ואילו חישוק מאבן או ברזל היה נשבר הרבה יותר מהר.

באופן כזה, אנחנו בודקים את הרצונות שלנו לפי "קשיות" פנימית ולא פיזית: עד כמה הם מתנגדים לשינויים פנימיים. אפילו בעולם שלנו רואים הבדל בין גומי וברזל, שמסוגל להתמודד מול שינויים חיצוניים, אבל נשבר בזמן פעולת "חדירה".

לאחר דרגת ה"דומם" מגיעה דרגת ה"צומח". הרצון שלה גדול וחזק יותר, הוא מסוגל לעמוד בפני השפעה חיצונית, למיין אותה ולהשתמש באלמנטים מועילים. הוא בודק ומברר גורמים חיצוניים, סופג מהם מה שמועיל לו ופולט מה שמזיק.

באופן כזה, כאן כבר נעשית עבודת בירור מורכבת מאוד, שבשבילה לרצון ה"צומח" חיוני לדעת מהו המבנה העצמי שלו, איך ובשביל מה הוא קיים, מה מועיל לו ומה מזיק. אצל ה"צומח" הבירור הזה נעשה באופן אינסטינקטיבי, ומכאן אפשר להבין איך צריך לפעול בדרגת ה"צומח" הרוחנית.

הרצון של דרגת ה"חי" יודע לבחור לעצמו סביבה, ולכן יש לו אפשרות לנוע ממקום למקום. לצורך התרבות דרוש לו קשר עם בת זוג. הלידה כאן זו בריאה אמיתית, כאילו שהבורא בורא בריאה חדשה. וברוחניות זה באמת כך, עד שלא ירכוש את כוח ה"בינה", הוא לא יכול להוליד.

הרצון בדרגת ה"חי" יכול לקבל כל מיני צורות. בנוסף לו עצמו, מוכרות לו תופעות של גילוי רצונות קטנים וגדולים יותר. באופן כזה, דרגת ה"צומח" רואה את החיים שלה מסופם ועד סופם. בעלי החיים מולידים צאצאים ומחנכים אותם. בכללות, בדרגה הזאת פועלת תוכנה אינסטינקטיבית פנימית של הכרת החיים שלו, אפילו שזה מוגבל ובלתי נמנע.

החיות נעות, מרגישות, היכן טוב להן והיכן רע. הן יודעות לברר את הסביבה. הצומח כמעט ולא משפיע על הסביבה, הם רק מתגוננים מפני מזיקים ובמידה מסוימת נפתחים תנאים חיצוניים מועילים, לשמש, לאוויר, ללחות וכולי. מצד שני, החיות בוחרות ומשנות סביבה, נעות ממקום למקום, מסדרות לעצמן מקום לחיים ולרבייה. הן, במידה מסוימת, מרגישות את הזולת, כולל הטרף שאותו גם כן צריך להבין ולהרגיש. ובמיוחד הן מרגישות את הזולת, כשמתאספות בלהקות, היכן שקיים סדר והיררכיה מדויקים.

כל זה הם דברים מאוד עמוקים, אבל הם עדיין ממומשים בצורה אינסטינקטיבית.

מה שנוגע לנו, בדרגת ה"מדבר", הכול צריך להיות מעל לרצון לקבל, מעל ל"צמצום". צריך רק להבין, שעל האדם מוטלת ההיכרות עם העולם החדש.

בעולם הרוחני תר"ך (620) רצונות פועלים בכל מדרגה:

– דרגת ה"דומם" מוכנה להתנגד לכל השפעה של האגו שלה, בכך ששומרת על עצמה תחת "מסך", תחת הגנה של ה"צמצום" ששורה על כל הרצונות האגואיסטיים.

– דרגת ה"צומח" משתמשת ברצון לקבל שלה, מתחילה לתקן אותו, ומתוך הקליפה האגואיסטית של הקליפות מבררת על ידי המאור המחזיר למוטב מה מועיל ומה מזיק לה. היא סופגת את המועיל ופולטת את המזיק, פותחת וסוגרת את עצמה וכל הפעולות שלה מכוונות להשפעה. אבל היא עוד פועלת בתוך הכלל, ללא בירור אישי ולא מולידה באופן עצמאי. בדרגת ה"צומח" הבריות נשארות במסגרות של הרצון הכללי ומשתנות יחד. במילים אחרות, האדם מסוגל להימצא מעל לרצון האגואיסטי האישי שלו, אבל עדיין לא יכול "לכופף", לשנות את הסביבה, לא יכול להקיף ולתקן אותו בתוכו.

– דרגת ה"חי" מסוגלת, עם הרצון לקבל שלה, לשרות בעולמו של הבורא כמעט ללא גבולות.

– האדם כולל בתוכו את הסביבה, את כל העולם והופך ל"צדיק יסוד עולם".

בעל הסולם כותב על כך במאמר קט"ו בספר "שמעתי", שכך גם נקרא "הדומם, הצומח, החי, והמדבר".

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 09.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
גדלים על התוספות של הבורא
כל העולם על רפסודה קטנה
האבולוציה של התודעה