קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
זוהר, פרשת שמיני, סעיף צ"ח: "וידבר ה' (תכונת ההשפעה העיקרית שבתוכי) אל משה (תכונה נוספת) ואל אהרן (עוד תכונה, כלומר קיים חלק נוסף בין החלקים השונים שבתוכי שמתחברים) לאמור אליהם: זאת החיה אשר תאכלו, כתוב כאן אהרן, משום שהוא עומד תמיד להבדיל בין הטמא ובין הטהור (תכונה שבתוכי שמבדילה בין הרצונות הנקיים והלא נקיים, נקראת אהרן) כי אהרן חסד, והארת חכמה חיה. וכל ההבדל בין חיה הטמאה והטהורה (בתוכי) הוא רק בחסד לבד (ברצון המשפיע יש תכונת חסד) כי הטמאים נאחזים בקו שמאל, הנפרד מימין (צד ימין זה השפעה, צד שמאל זה קבלה) חכמה בלי חסדים, שממנו נמשכים אז כל החשכות וכל הדינים.
אם יש לי אור חכמה ללא אור חסדים, אז אני נמצא בחושך. וכיצד זה אפשרי שיהיה חשוך באור חכמה? אור חכמה עצמו זה לא חושך, אבל אם אני מקבל אותו בצורה אגואיסטית, למען עצמי, אז זה מרגיש לי כחושך, כלומר איני רואה את הרוחניות.
עכשיו אנחנו שקועים בחושך מוחלט, אין אנו רואים את הרוחניות, מאחר וחסר לנו אור חסדים, אור של אהבה והשפעה. אנחנו טובעים באוקיינוס של אור חכמה, בעולם אין סוף, ממש עכשיו, אבל איננו מרגישים זאת בגלל כל האור האין סופי הזה, אפילו לא טיפה קטנה אחת. למה?! הכל בגלל שאין לנו אור חסדים. ברגע שיהיה לנו אור חסדים, רצון של הבריאה להשפיע, שצריך לבוא מצד הבריאה עצמה, באותו הרגע יתלבש בו אור החכמה.
אנחנו רק צריכים אור של השפעה ולא שום דבר אחר, הרי מסביב יש אור חכמה בשפע. אבל ללא אור חסדים הוא מורגש כחושך, או כמו במקרה שלנו, מצב של חוסר הכרה.
והטהורים נאחזים בקו שמאל הכלול בימין, שהחכמה מלובשת בחסד, שממנו נמשך כל הברכות וכל הקדושות… אשר ההבדל בין חיה טהורה לטמאה הוא רק בחסד, בחינת אהרן.
