קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם נשאל כל אחד שיושב בשיעור האם הוא רוצה להתקדם במהירות לנקודת ההתפתחות הסופית, הגבוהה ביותר, כולם היו אומרים: "כן". אך יחד עם זאת, אני רואה שאנחנו מסתפקים בתשובות שלך. אנחנו מגיעים לשיעור עם רצון, עם חיסרון, אך נכנסים בהדרגה למצב של תרדמה. כיצד לשמור על פעילות מתמדת? מה לעשות כדי שנתקדם מהר יותר?
תשובתי: לידי אתה לא יכול להישאר בחיסרון. אמנם יש לי חיסרון משלי, אך יחסית אליך אני נמצא בשלמות, במדרגה גבוהה יותר. ולכן, כשאתה מתחבר אליי, גם אתה מרגיש שלמות, כמו ילד ליד מבוגר. לפעמים הוא דורש משהו מהמבוגרים, ובכל זאת, בדרך כלל הם מספקים לו יציבות, הרגשה של ביטחון, והוא נרגע ונרדם על זרועותיהם של הוריו.
למען האמת, בשבילי זה אפילו טוב יותר כשאתם נרדמים. הרי אז אתם סופגים יותר. לא כל כך חשוב לי שאנשים ישנים בשיעור. הם לא צריכים "לבעור" כל הזמן. נאמר, "דברי חכמים בנחת נשמעים". ולא מדובר כאן על כך שהחכמים מדברים בנחת, אלא פשוט החכמה שלהם זורמת כמו מים שזורמים ממקום אחד למקום אחר, וכך היא נכנסת נכון לתוך האדם. אז אל תדאג.
זה טוב שלפעמים אנשים מגיעים לשיעור בוערים, אך כאשר הם מקבלים את המאור המחזיר למוטב, יותר מועילה להם דווקא השלווה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב
מדוע איני שומע את מה שהמורה אומר?
מי איתי?
