דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / גשר מעל הסכסוך הנצחי

גשר מעל הסכסוך הנצחי

2012-02-24_0130_w.jpg

מתוך שיעור שמוקדש ליום העצמאות של ישראל.

ביום כזה לא מקובל לדבר על החסרונות, כלומר, על הרצונות הלא ממולאים, אבל אנחנו תמיד מודדים הכול כלפי הכלים.

קודם כל, צריכים להבין שהמושג "ישראל" מסמל את הכוונה "ישר- אל". למעשה, אנחנו נחגוג את יום העצמאות האמיתי של ישראל, כשנשתחרר משליטת האגו שלנו, כשנתאחד בינינו מעל לאהבה העצמית, כשנשמור על החיבור הזה לפחות בדרגה מינימלית והוא ישלוט על הרצון המפורד שמבעבע בתוכנו בתור היצר הרע. אז כוח האיחוד ישלוט על כוח הפירוד. וזאת היציאה מהגלות לעצמאות.

האם אנחנו חופשיים בדרגה הגשמית? האם הקבוצה שלנו חופשית בעולם הרוחני? את זה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו ולעשות מדידה. כי הכול הרי יחסי, ובעלייתנו במדרגות הרוחניות אנחנו שוב ושוב נגלה את הכוח הגודל של הפירוד, בהתאם ל"רשימות" החדשות. ואחר כך נרכוש את כוח האיחוד בעזרת האור המחזיר למוטב.

זאת הדרך – האיחוד והפירוד תמיד מחליפים זה את זה. אז איפה כאן העצמאות? היא מסתכמת בכך שאנחנו מפקחים על המגמה. אפילו שנופלים וכאילו מאבדים את העצמיות תחת שליטת הרצונות הזרים, אנחנו בכל זאת יודעים איך ובאמצעות מה לצאת מהן. ולכן אנחנו נקראים "עצמאיים".

היום אנחנו עדיין נשלטים על ידי הרצונות והצרכים האגואיסטיים שלנו. בעולם הזה, אנחנו עדיין לא מאוחדים כעם, עדיין דוחים זה את זה ולא רוצים באהבת אחים, עדיין לא מקבלים אותה כמטרה, אלא מקנים לה תפקיד של אחת האפשרויות, זה אפשרי, רצוי, אך לא "בוער". וכואב לנו מכך, שהאש הזאת לא בוערת בתוכנו.

אנחנו נמצאים במצב של גלות ולא במצב של שחרור או עצמאות. כי ה"עצמאות" מסמלת, שיש לנו בידיים לפחות האמצעים שמאפשרים להשיג אותה. מלמעלה קיבלנו את כל האמצעים הדרושים כדי לקבוע את העצמאות שלנו, בכך שמתעלים מעל לאגו באיחוד הכללי. אבל אנחנו עדיין לא השגנו אותה כדי להעבירה מיד לעם ולעולם.

כל החברים שלנו בכל רחבי העולם צריכים להרגיש את זה, גם בגשמיות וגם ברוחניות אנחנו חייבים לממש את המשימה שלנו ולהגיע לעצמאות של הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה מה שעומד לפנינו.

הייחודיות של זמנינו היא דווקא בזה שהכול מוכן לתיקון. העולם מתקרב לזה, ואנחנו מבינים את זה טוב יותר ויש לנו את היכולות. אף אחד לא מפריע, לא פיזית, לא מוראלית, לא נפשית. אין לנו אויבים ושונאים חזקים, שלא מאפשרים לנו לבצע את עבודתנו.

לכן הבעיה נשארת רק בנו עצמנו. אנחנו צריכים באמת להרגיש, שנמצאים תחת שליטת "פרעה", שבתוכנו שורה כוח זר ורק הוא לא נותן לנו לנהל את המלחמה לעצמאות.

שאלה: הצורך בשינויים גובר. כולם כבר מבינים מה סיבת הבעיות, מבינים שכל הענין הוא בסביבה, בפירוד ובחוסר האמון ההדדי… איך האנשים יכולים לבוא לדעה משותפת, למכנה משותף?

תשובתי: "על כל פשעים תכסה אהבה". בזה כל הסוד. אנחנו לא מתקנים שום דבר בצורה ישירה, אלא אנחנו פשוט בונים את האיחוד שלנו מעל לכל הבעיות וחילוקי הדעות.

בזה שאנחנו משוטטים במבוך של ניגודים, אף פעם לא נשיג שום דבר. תתחיל לברר את הביצה הזאת ואתה תטבע בה. מצרים פשוט "תבלע" אותך, תקבור אותך תחת העובי של הפירמידות שלה. וזוהי גלות מצרים, שממנה אנחנו לא נוכל לעלות אם נעבוד בצורה ישירה עם הפגמים שמתגלים בין החברים. אסור לעשות זאת. לכך מאלץ אותנו פרעה, האגו, שכאילו בצדק מראה על הבעיות שצריך לפתור תחילה. הוא אומר: "כל הכבוד, תמשיך לעסוק בהתקדמות רוחנית, אבל רק בשטח שלי, בקרב היחסים ההדדיים המקולקלים בינינו". ואסור להסכים איתו!

תעזוב את האגו הזה, אתה לא מתקן אותו, אתה רוצה לבנות מעליו גשר של אהבה. ורק אז אתה תצליח, ב"אמונה למעלה מהדעת". כי הרוחניות הרי נמצאת מעל לגשמיות. את כל זה סידר הבורא, ולכן אני רק צריך לברוח מפרעה, במילים אחרות, להתעלות מעליו. לא צריך להשמיד או לתקן אותו. כשאני אתחיל לבנות משהו מעליו, אז "מלאך המוות" יהפוך ל"מלאך הקדוש". ואת זה מבקש משה: "שלח את עמי!".

מתוך שיעור בנושא "יום העצמאות", 26.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
איך לשים קץ למלחמות?
להעדיף פנימיות
חוזרים ארצה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ONnPA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest