גשם במדבר

שאלה: כיצד אפשר להרגיש את ההשפעה, כאשר אתה בינתיים מקבל תענוג מקבלה?

תשובה: ככל שהאדם מתקדם הוא מרגיש ברצון לקבל שלו יותר תענוגים. הרצון גדל והתענוג גדל. אתה עדיין לא יודע כמה רצונות לתענוגים חבויים בך.

זה מתחיל ואף פעם לא נגמר. בכל פעם נראה לאדם שמעכשיו הוא אף פעם לא יחזור למה שהיה. אבל ברגע הבא הוא שוב נופל תחת שליטתו של הרצון החדש שמתגלה, ה"רשימו" החדש, והכול כאילו מתחיל מחדש. כמובן, זה כבר קורה במדרגה גבוהה יותר, אבל נראה לו שהכול חוזר.

ככל שהמדרגה גבוהה יותר, כך מתגלה רוע גדול יותר. הכול מתחיל מ"קו שמאל", מאגו שגדל, הרי אנחנו חייבים לעלות לפסגת ההר – לשיא ההרהורים, הרצונות, הפירוד, השנאה, התאווה.

זאת טיפשות לחשוב שהאדם חייב לעשות את זה לבד. דווקא על הטעות הזאת אנחנו מבזבזים את הכוחות שלנו, במקום מיד לשאוף לחיבור.

הבעיה היא, שהאדם נלחם כמו דון קישוט נגד טחנות רוח, ולא עם האויב האמיתי. הוא חמוש בצעצוע של מגן וחרב תוצרת עצמית, ולא במגן והחרב האמיתיים שהוא קיבל מאביו, מהאור העליון, ואיבד אותם בגלל הרשלנות שלו. הרי, הוא חשב שהוא ישיג את הכול לבד, בכוחות ובשכל משלו.

זאת כל הטעות שלו, מפני שהעבודה הזאת, למעשה, לא קשה בכלל – היא יכולה להפוך לעבודה נעימה, מרתקת, מהנה. האדם הופך לאומן שאוהב את עבודתו אם הוא מסדר אותה בצורה נכונה ומתאר לעצמו בצורה מדויקת איך להיכנס אליה ומי הם השותפים שלו: החברים, המורה, הבורא. העיקר הוא לברר את הגישה הנכונה, זה כל הקושי.

ילדים מתפתחים בעזרת הטבע: הטבע מעורר בהם רצון, שאיפה, יכולות. אנחנו, לעומת זאת, חייבים לארגן את הכול לבד. רק בזה טמון חופש הבחירה שלנו: לסדר את המקום להתפתחות שלנו ולרכז בו את כל התנאים כדי ליצור סביבה שמעוררת את ההתפתחות שלנו.

ובמקום זה, האדם מבזבז המון אנרגיה במקומות הלא נכונים, בדומה לגשם שיורד במדבר. הוא כאילו השקיע את כל הכוחות, אולם למעשה, בזבז אותם לפעולות חסרות תועלת שלא תעזורנה לו.

מתוך ההכנה לשיעור, 06.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
התגברות על פני המאבק בתחנות רוח
הדרך למעלה מתוך המכרה החשוך של האגו
צ'אק!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/aIAGH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest