דף הבית / המשבר ופתרונו / גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 5

גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 5

שאלה: איך בדיוק מתרחש הגירוש של שני השבטים? הם נכנסים ל"בבל" האנושית, נוגעים בה קלות, אבל לא "מתמוססים" לגמרי?

תשובתי: …וכך כבר אלפיים שנה. אם הם היו קיימים לגמרי בנפרד, מבודדים מכל האנושות, אז לא היו נוגעים בהם. אבל זה בלתי אפשרי, לא לפי איזה שהן סיבות גשמיות. פשוט הם צריכים להתחבר עם העמים האחרים ובאופן כזה להוביל את האנושות הלאה, לעלייה עתידית, ל"זיכוך" עתידי.

ולכן ההשגחה העליונה "סובבה" הכול באופן כזה, שהם נאלצו בעל כורחם לחיות בקרב עמים אחרים ובאופן כלשהו להעביר להם את הידע שלהם. מהיהודים הגיעו רופאים, סופרים, מהם בא העיסוק הבנקאי, כל מיני טכנולוגיות, הכול הגיע משם.

שאלה: וכל עוד הם היו מאוחדים, אז כביכול לא גירשו אותם?

תשובתי: נכון. העניין הוא, שהם נכנסו למדינה זו או אחרת כעניים, בלויים, נצמדו זה לזה, והמדינה קיבלה אותם. הכול היה טוב ושקט, הם חיו בשקט ושלווה.

אבל ברגע שהם החלו להסתדר במקצת, ובעיקר, להתעשר, המרחק ביניהם החל לגדול. הופרה דרגת השוויון, הופרה האחווה ביניהם, הופיעו עשירים ועניים, ולשם, לתוך ה"פִרצה" הזאת נכנס ה"אזמל" המפריד ביניהם. ואז הופיעו הבעיות: מיד החלו לשנוא אותם, עד לגירוש.

כאן אפשר לעשות הקְבלה עם גלות מצרים. תחילה נתנו ליהודים את ארץ גושן, אדמה טובה, והם החלו לפתח את המדינה. זה מתואר כ"שבע שנות שובע", וכולי.

אז מאיפה הופיעו אחר כך "שבע שנות רעב"? למה המנהיג החדש החל להתעלל בהם? למה המצרים החלו לשנוא את היהודים ו"למעוך" אותם?

מפני שהם "השמינו". מפני שהם קיבלו את האגו הזה בזמן "שבע שנות שובע", כאשר הם שלטו במצרים. הם מכרו את עצמם לאגו הזה. וברגע שהם הגיעו לדרגתו המקסימלית, אז החלו "שבע שנות רעב", תקופה של לחץ ודיכוי. וזה הסתיים בזה ש"דחקו" אותם ממצרים.

אותו הדבר, בעצם, התרחש גם במדינות אחרות.

הדוגמה המובהקת האחרונה, זו גרמניה. שם היהודים מאוד רצו להיות כמו הגרמנים. הם הפכו לעורכי דין, לרופאים, לפוליטיקאים. אחד מהם באופן רציני רץ למשרת קנצלר… והסוף ידוע.

שאלה: ואיך שני השבטים שניצלו וגורשו חיו בבבל? למעשה, אז התהוותה האנטישמיות, שלא עוזבת את היהודים עד היום?

תשובתי: בעצם, זה מתחיל עוד מבבל העתיקה, מפני שקבוצת אברהם הייתה צריכה לצאת, לברוח משם. אחר כך אותו הדבר חזר על עצמו במצרים והלאה, בזמן גלות בבל.

כל זה אותו הדבר – מצב של איזון או חוסר איזון בין ה"אור" וה"כלי".

אבל את הביטוי המובהק הראשון שלה האנטישמיות קיבלה בבל של ימי נבוכדנצר, לאחר חורבן בית המקדש. אמנם לא גירשו את היהודים משם, אלא פשוט הסתיים זמן הגלות. לאחר שהמן נחל כישלון בניסיון להשמיד את כל יהודי המדינה, החל למלוך מלך חדש, קיר, בנה של אסתר, הפטרון של היהודים. דרך אגב, שים לב, בזמן הגלות מלכת בבל הייתה יהודיה.

ובכן, הבן שלה, קיר, סייע לחזרתם של היהודים לארץ ישראל ונתן להם את כל הנחוץ כדי שהם יוכלו לבנות מחדש את בית המקדש.

ובאותו הזמן עדיין היו להם נביאים. הנביאים הלכו איתם לגלות ומהגלות בחזרה. כלומר, זו הייתה דרגה רוחנית של העם, ולא חושך מוחלט כמו במצבים הבאים.

ההמשך יבוא.

מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", חלק 6, 03.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 3
גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 2
סוד עשרת השבטים, חלק 5

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wRnle

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest