קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "החרות": "אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות, אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים, אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר, דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם".
כל הבריאה מהווה פרצוף אחד, שמחולק לחמש דרגות עביות. האורות מתלבשים בתוכו בסדר הפוך: האור הגדול ביותר מתלבש בכלים הכי זכים, הכי חלשים. זה משתקף גם במבנה החברה האנושית: לכוחות הגסים ובעלי העוצמה אופייניים אורות קטנים ונמוכים, בעוד שבשכבות העליונות, עם הכוחות הגדולים, אך העדינים, קיימים אורות גדולים.
הפוטנציאל של ההשפעה המכאנית הוא אפסי בהשוואה לעוצמתו של פיצוץ אטומי, מפני שמתרחשים בו תהליכים הרבה יותר דקים. לכן מובן שבקילוגרם של פצצת אטום קיימת אנרגיה עצומה הרבה יותר מאשר בטונות רבות של חומר נפיץ רגיל. הכול תלוי באיכות החומר, ולא בכמות שלו.
לכן הפרט והכלל הפוכים זה מזה. אבל הם נמצאים במבנה אחד, ולכן הם חייבים להשלים זה את זה. כך שבמה ששייך לכלל, אחרי רבים להטות, ובמה ששייך לפרט ולכל התמונה בכללות, ודאי שרק הפרט מבין, ולכן אחרי היחיד להטות.
הסתירה הזאת היא רק למראית עין. כשאנחנו מבינים שמדובר על מבנה אחד, אנחנו מייד רואים מה שייך למה: במה האנשים החשובים צריכים להנמיך את עצמם, מתוך דאגה לעם, ובמה העם צריך להרכין את ראשו ולשמוע לגדולים.
לכן, בראש ובראשונה, אנחנו חייבים להכיר בעובדה שאת כולנו מאחד מבנה (פרצוף) אחד. ובהמשך, כבר אפשר להבין את העקרונות של התלות ההדדית והחלקים שלה, ושל שיתוף הפעולה שלהם בדרך אל ההצלחה הכללית.
קודם כל אנחנו צריכים להבחין שאנחנו מחוברים לשלם אחד. איזשהו "קו עוני" לא יכול לחלק אותנו לעליונים ולתחתונים. אף אחד לא יכול להביט באטימות על האחרים, ולעשות את עצמו כאילו זה לא נוגע לו. וזה אומר, שאסור "לשבור" אף אחד, אלא להיפך, צריך לקחת את כולם בחשבון ולהבין שאנחנו לא יכולים זה בלי זה. ההצלחה שלנו אינה תלויה בדיכוי, אלא דווקא בהשלמה הדדית.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 08.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עוברים להשפעה
אושר של חתולים
ללכת אחרי הרוב או אחרי היחיד?
